ליל ראש השנה | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

לילה ראשון
א. סעודת ליל ראש השנה היא הסעודה הראשונה של האדם בשנה החדשה, וחשוב מאוד לעשות אותה סעודה חשובה בשמחה ובדברי תורה, ויהיה לו לסימן טוב לשנה החדשה (עיין רש"י ד"ה: "ערב ראש השנה" ע"ז דף ה' ע"ב).

ב. תשתדל האשה להכין את כל צרכי החג לפני שיחזור הבעל מהתפילה כדי שבבואו ימצא שולחן ערוך ובית מסודר. וינהג בעל הבית בנחת עם כל בני ביתו ולא יכעס כלל ביום קדוש זה אף אם לא ימצא משהו כרצונו. ולא יקפיד אפילו בליבו, שאם לא יכעס ולא יקפיד כלל - אין סימן יותר טוב מזה (בא"ח ניצבים ו).

ג. טוב להתחיל את הסעודה ב"פתח אליהו" עד "קם ר' שמעון", בפסוקים ובבקשות, (כפי שסידר הבא"ח) ואם יש ילדים קטנים או שבני הבית עייפים, יאמר רק את פסוקי הברכה, ואחר כך יקדש. וכשחל ראש השנה בשבת, יאמר "שלום עליכם וכו'" לפני פסוקי הברכה.

ד. אע"פ שבכל שבת נוהגים לעמוד מיד ולקדש כשמגיעים מבית הכנסת, בראש השנה שאומרים את פסוקי הברכה אינו חייב להשאר עומד עד הקידוש. ובקידוש עצמו יעמוד, ויש נוהגים לישב בקידוש כדעת הרמ"א (רעא ס" י. עיין בא"ח ניצבים ז. כה"ח תקפג ס"ק ג ועיין מנהגי חב"ד ועיין מטה אפרים).

ה. לאחר שיקדש ישב וישתה רביעית או מלוא לוגמיו, ולא יברך אחריו ברכה אחרונה אף אם שתה רביעית. אם לא יכול לשתות יין, יתן לאחר שישתה כנ"ל ואם אין אחר, יחלק לבני ביתו שישתו בצירוף רביעית.

ו. נוטלים ידיים, מברכים "המוציא", מטבילים חתיכה מהלחם או החלה במלח ג' פעמים לקיים מה שנאמר: "ולא תשבית מלח ברית" (ויקרא ב יג). ועוד כי טיבול הלחם במלח ממתק הגבורות, ואחר כך מטבילים גם בסוכר או בדבש ג' פעמים, לסימן של שנה מתוקה. והאשכנזים לא נהגו להטביל במלח (עיין בא"ח וילך ד. כה"ח תקפג ס"ק ד וס"ק טו"ב בשם הרב פאלג'י).

ז. יקח לעצמו "כזית" מהחלה (27 גרם) יאכל ממנו, יתן לאשתו כפול - שתי "כזיתות" (54 גרם) ואחר כך יחלק לכולם מהחלה. אחרי שיאכל "כזית" מהחלה, יברך על ה"סימנים" (כה"ח שם).
ח. נכון שלא ישמש אדם מטתו בשני לילות דראש השנה אפילו כשחל בשבת. אך אם הוא ליל טבילתה, לא יבטל עונתה, וכן אם חושש לשז"ל - מותר \בא"ח ניצבים ט\. ויטבול בבוקר לפני התפילה.
ט. כתר מלכות - יש נוהגים לקרוא באשמורת הבוקר כתר מלכות של הגאון רבינו יוסף חיים ז"ל, המסודר במחזורים ליום הכיפורים, ויכול לקוראו גם אחרי התפילה.

לילה שני
הכנה מיו"ט ראשון, לשני
ח. אין יום טוב ראשון של ראש השנה מכין ליום טוב שני, ועל כן אין להוציא ביום טוב ראשון אוכל מהמקפיא לצורך יום טוב שני, וכן אין לערוך את השולחן או לחתוך סלט וכדו' לצורך ליל יום טוב שני בין אם חל יום ראשון בשבת ובין אם חל ביום חול.

ט. בצאת הכוכבים אפשר להכין את השולחן לצורך הלילה השני אמנם אם היום הראשון חל בשבת יאמרו : "ברוך המבדיל בין קדש לקדש" לפני שעושין כן.

י. אם מכינים שולחן מוקדם באופן שאפשר להנות ממנו בסעודה שלישית של היום הראשון, אפשר לעשותו ביום טוב ראשון אפילו אם חל בשבת. (ועיין בא"ח ניצבים ד' כה"ח תקג ס"ק א, תקי"ג ס"ק ה').

ברכת שהחיינו ביו"ט שני
יא. יש נוהגים ללבוש בגד חדש או להביא פרי חדש על השולחן בעת הקידוש בלילה השני, ומברכים "שהחיינו" על היום השני של ראש השנה ומכוונים גם על הפרי (בעת שאוכלים את הפרי אין מברכים "שהחיינו" פעם נוספת). ואם אין שם פרי חדש, יברך "שהחיינו" בלילה השני גם ללא פרי חדש, ואין צריך להקפיד לחזר אחר פרי חדש. (עיין בא"ח ניצבים ח וראה כה"ח תר ס"ק ז' ומשנ"ב ס"ק ה).

יב. אם יש לאדם שני מיני פירות חדשים שמברכים עליהם "שהחיינו". יניח פרי אחד לצורך הלילה השני כנ"ל, ואת הפרי הראשון יביא לשולחן ביום הראשון אחרי הקידוש, ועדיף שיביאנו בסוף הסעודה, יברך עליו "שהחיינו" ויאכלנו. ולא יניחנו על השולחן בעת הקידוש כי אז ברכת "שהחיינו" שבקידוש תפטור גם אותו (עיין כה"ח תר ס"ק ה ו. בא"ח ניצבים ח).

הבדלה בקידוש
יג. חל ליל ב' של ראש השנה במוצאי שבת, מוסיפים "ותודיענו" בתפילת ערבית של ליל החג שהיא ברכת הבדלה "בין קודש לקודש", בין קדושת השבת האסורה במלאכה לבין קדושת יום טוב שמלאכות אחדות מותרות בה (שו"ע תקצט). איש או אשה שלא התפללו ערבית במוצאי שבת שהוא ליל החג, או שלא אמרו בתפילה "ותודיענו", אסור להם לעשות שום מלאכה האסורה בשבת, ואפילו זו מלאכה המותרת ביום-טוב עד שיאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". ולכן אסור לאשה להדליק נרות יום טוב במוצאי שבת ליל החג קודם שתאמר "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (שו"ע רצט ס"ע א, כה"ח ס"ק ג).

יד. בקידוש שעושים במוצאי שבת שחל בליל ב' של ראש השנה משלבים "הבדלה" בתוך ה"קדוש". מברכים חמש ברכות וסימנן יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן;
א. יין - "בורא פרי הגפן".
ב. קידוש - "אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל ויום הזכרון".
ג. נר - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש" (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה).
ד. הבדלה - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש". ה. זמן - "שהחיינו" (עיין שו"ע תעג ס"ע א ולחונים עליו).

טו. אם שכח וקידש קידוש רגיל ללא הבדלה, יעשה הבדלה בשעה שנזכר. וכיצד יעשה הבדלה זו? אם נזכר בתוך הסעודה ורגיל לשתות יין בסעודתו, יקח כוס יין בידו ויברך "מאורי האש" ו"המבדיל" אך לא יברך בפה"ג. ואם אינו רגיל ביין בתוך הסעודה או שנזכר אחרי האוכל, יקח כוס יין בידו ויברך שלוש ברכות: "הגפן", "מאורי האש" ו"המבדיל". (ע"פ בא"ח נשא ג' כה"ח תעג כא-כו משנ"ב ס"ק ג-ה).

טז. אין לברך בורא מאורי האש על האש שבכיריים, כיון שלא הודלק להאיר אלא לבישול.

יז. בשעת ההבדלה יש להזהר מלחבר שני נרות יחד, כיון שעלול לגרום בזה לגרום כיבוי על ידי השעוה הנוזלת, וכן יזהר בחיבור הגפרור לנר כי לעיתים עלולה הדלקת הגפרור לגרום לכיבוי הנר. והרוצה להחמיר ולברך על שתי להבות, יקח את עץ הגפרור ויחברו לנר בזהירות, אך מהדין אין צריך כי דין אבוקה הוא רק היכא דאפשר, ובליל יום טוב שאי אפשר, יכול לברך גם על נר אחד (ועיין תול"ש סי' ק"א אם האדם צריך להתקרב לנר או יקרב את הנר אליו).

יח. יש האומרים שבמוצאי שבת אין להנות מהאור שבבית עד שיברך "מאורי האש" ואין להורות כן. ומי שמחמיר, יחמיר על עצמו (עיין כה"ח סי' תקצ"ט ס"ק ו' ובחיד"א שם ומשנ"ב ס"ק א).

"סימנים" - מאכלים מיוחדים
יט. טוב להביא מאכלים מיוחדים שהם "סימנא טבא" - לסימן טוב לכל השנה. ויש בענין זה מנהגים שונים. יש הנוהגים לאכול רק תפוח בדבש ויש הנוהגים לאכול "רימון", "קרא", "סילקא" ו"כרתי" המוזכרים בגמרא (הוריות יב כריתות ו).

כ. יש עדות הנוהגים לאכול גם "שומשום", "ריאה", "גזר" וכדו' שיש בהם סימן טוב. מי שאין אצלו מנהג ידוע יאכל את ה"סימנים" המוזכרים בגמרא. מי שאבותיו נהגו במאכלים מיוחדים, ימשיך במנהג אבותיו. זוג המתחתן ינהיג בביתו לאכול את המאכלים שמבית הבעל וגם שמבית האשה על מנת להרבות השלום בקרבם (עיין שו"ע תקפג).

כא. אם שכחו לקנות או להביא או לבשל את אחד המאכלים, אין בכך כל סימן רע, ורק יאמר את הבקשה הקשורה לאותו מאכל בלי לאוכלו (עיין כה"ח שם ס"ק ו. ע"פ מסכת הוריות יב א).

כב. אף על פי שאין לבטל בנקל מנהג אבותינו, אם הסוחרים מנצלים את המנהג על מנת להפקיע שערים, אין צריך לקנות מהם את כל הסימנים ויאמר את הבקשה בלבד.

כג. ראוי לאכול מכל מין אחרי הבקשה. אמנם אם אין המאכל ערב לו - יבקש את הבקשה בראייה בלבד (עיין כה"ח תקפג ס"ק ו).

כד. בזמן הקידוש בלילה הראשון יסיר מעל השולחן את הפירות החדשים שלא יפטרו בברכת "שהחיינו" של הקידוש. ובלילה השני משאירים בכוונה פרי חדש על השולחן (כדלעיל בהלכות קידוש).

זמן אכילתם
כה. יש כאלה האוכלים את הסימנים אחרי הסעודה ויש האוכלים אותם אחרי הקידוש לפני הסעודה. אבל הטוב ביותר הוא: לקדש, ליטול ידיים, לאכול "כזית" חלה (ובדיעבד די בטעימה), ואחר כך לאכול את המאכלים של סימן טוב.

כו. מי שאוכל את ה"סימנים" אחרי קידוש ולפני הסעודה או אחריה, יברך "בורא פרי העץ" על הפרי הראשון - תמר ויכוון לפטור כל פרי העץ שיאכל ויברך גם "בורא פרי האדמה" על הירק הראשון שאוכל ויכווין על כל פירות האדמה. ויברך "שהכל" לפני שאוכל מראש הכבש, הדג או העוף. ואם אוכל בתוך הסעודה, יברך רק בורא פרי העץ שהוא על פירות שאינם חלק מהסעודה (עפ"י בא"ח ניצבים ד).

כז. אלה הנוהגים לאכול את הסימנים אחרי הקידוש לפני נטילת ידיים, יזהרו שלא לאכול "כזית" מהפירות, כדי שלא יכנסו לספק חיוב ברכה אחרונה. ובמיוחד צריך להזהר בזה באכילת הרימון, שאף על פי שאינו אוכל כזית ממנו, כל גרגיר הוא "בריה שלמה" ונכנס בספק ברכות אם לברך ברכה אחרונה אפילו אכל גרגיר אחד (שו"ע ר"י).

תמר
כח. יקח תמר בידו, (טוב לבודקו מתולעים) יכווין לפטור את כל פרי העץ שיאכל, ויברך. ואחרי שיאכל ממנו מעט, יקח חתיכת תמר בידו, יאמר הבקשה הכתובה במחזור ויכווין על האויבים התחתונים (בא"ח ניצבים ד).

כט. אם התמר לח וחדש ולא אכל מסוג זה בעונה זו, יברך ברכת "שהחיינו" אחרי ברכת "בורא פרי העץ" ולפני שיאכל. ובלבד שפרי זה לא היה על השולחן בעת הקידוש.

תפוח בדבש
ל. יש מברכים על התפוח בדבש קודם כי הוא חביב בלילה זה, אך ראוי לנהוג כמנהג הראשון ולברך על התמר כיון שהוא משבעת המינים והוא לסימן טוב שפריו מתוק ועצו גבוה ונמשל לצדיק שנאמר: "צדיק כתמר יפרח". (עיין בא"ח שם. כה"ח תקפג ס"ק כה).

לא. כשאוכל תפוח בדבש לא יאמר "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש" כי יש מקפידים לבשלו בסוכר, ועוד כי הפסוק אומר עליו "דבש מצאת אכול דייךָּ" (משלי כה טז) ואנו רוצים ברכה בלי הגבלה, ולכן יאמר "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" (עפ"י בא"ח ניצבים ד - עיין מועד לכל חי על החשש שיש בתפוח בדבש, והיום נהגו ליקח תפוח בדבש בלי חשש).

סדר הסימנים
לב. כשאוכלים את הסימנים אומרים את הבקשות לפי הסדר הכתוב במחזורים; רוביא (מין קטניות), כרתי (בצל ירוק גדול), סלקא (תרד), קרא (מין קישוא), רימון (מתוק), תפוח בדבש וראש כבש. דין ברכה ראשונה נזכר לעיל ודין ראש כבש, דגים או עוף הוא כדין הירקות שהם דברים הבאים מחמת הסעודה ולא יברך עליהם. אמנם אם אוכל "סימנים" לפני או אחרי הסעודה - צריך לברך "שהכל" לפני שאוכל מראש הכבש הדג או התרנגול (עפ"י בא"ח ניצבים ד כה"ח ס"ק יג).

לג. אחר פרי העץ יש נוהגים לקחת פרי אדמה שאינו חלק מהארוחה כגון אבטיח, מלון, בננה או בוטנים, ומברכים עליו "בורא פרי האדמה" ומכוונים לפטור כל פירות האדמה. ויש שלא נהגו בזה כי הירקות של הסימנים כולם נאכלים בתוך הסעודה, ועל כן חשובים הם כחלק מהסעודה. וכל זה אם אוכלם אחר "המוציא" כנ"ל, אבל אם אוכלם לפני "המוציא" או אחרי ברכת המזון, יברך על כל ירק שירצה "בורא פרי האדמה" ויכווין לפטור בברכה זו על כל פירות האדמה שיביאו אחר כך (עיין כה"ח ס"ק יג).

רימון
לד. כתב הרמ"א לומר על הרימון: "נרבה זכויות כרימון" והספרדים נוהגים לומר "שנהיה מלאים מצות כרימון". (רמ"א תקפ"ג א').

לה. יקפיד מערב החג לפרק את הגרגירים מהרימון שלא להכנס לספק מלאכה. וכן יפרק את התמרים אם הם מחוברים לענף. אם לא עשה כן, יחצה את הרימון, יעבירו בין המסובין, וכל אחד יקח גרגירים ממנו ויחזיקו בידו עד שיאכלו. גם בתמרים יעשה כך, ואם יכול להמנע גם מזה, תבוא עליו ברכה (עיין שו"ע של"ו סע' ח' ברמ"א, סי' שכ"א סעי' י"ט ברמ"א, שו"ע שיט סעי' ו'. רש"י, ור"ן ותוס' על הגמ' שבת ע"ג, פמ"ג בפתיחה לסי' ש"כ, מנחת חינוך דש, מאירי שבת ע"ג, עגלי טל דש סעי' ב').

לו. נוהגים שכל אחד מברך לעצמו ואומר את הבקשה לעצמו, ומי שלא יודע, ישמע מאחרים ויענה "אמן".

לז. נוהגים לעשות סדר זה בשני הלילות. ובכל מקרה לא יכינו מיום-טוב אחד לשני כלום, כנזכר לעייל והבא"ח היה נוהג לעשות כן גם ביום (עיין בא"ח ניצבים ד. כה"ח תקפג ס"ק ז).

סלקא
לח. סלקא הוא תרד ויש לוקחים סלק כיוון שכך שמו בימינו. אך הטוב ליקח תרד שעליו כיוונה הגמ'. ואם אין, יקח סלק. כשיאמר את הבקשה יכווין על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה (עיין בא"ח שם).

לט. כיום שיש ירקות של גוש קטיף הנקיים מחרקים, יש להשתמש בהם לכתחילה ואין לנקות ירקות נגועים על סמך שיבדקם, משום שקשה לבודקם היטב, ובדוחק התירו.

קרא
מ. קרא הוא קישוא לבן וכשיאמר: "שתקרע רוע גזר דיננו" יכווין בשם "קרע" מ"קרע שטן" (עיין בא"ח שם).

מא. יש נוהגים ליקח דלעת אדומה במקום קישוא לבן (קרא).

ראש
מב. יש להדר ליקח "ראש כבש" כדי שיהיה זכר לאילו של יצחק. ויאמר "שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליו השלום".

מג. אם מחיר ראש כבש הוא יקר מדי או שיש פקפוק בכשרותו, יקח ראש תרנגול או דג, אך לא יקח ראש עז, ויש שאינם אוכלים "דגים" בראש השנה ואפילו חל בשבת וכן נוהגים. ויש שאדרבה מקפידים לאכול דגים בלילה זה לסימן ברכה שיפרו וירבו כדגים ועוד שאין עין הרע שולטת בהם. (שו"ע שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק ט, כב. תקצז ס"ק י. עיין בא"ח ניצבים ד).

מד. מי שאין לו ראש כבש לא יאמר: "ותזכור לנו עקידתו ואילו וכו'", אלא רק "שנהיה לראש ולא לזנב" (עיין בא"ח שם).

כרתי
מה. יקח כרתי בידו, וכשיאמר את הבקשה יכווין על הכוחות הרעים שנבראו מהעוונות ומניצוצי קרי (בא"ח שם ד).

האכילה בליל ראש השנה
א.
אין אוכלים דברים חמוצים או מרירים בראש השנה. ומי שדבר זה צער הוא לו, יאכל מעט מעט ככל האפשר \עיין בא"ח ניצבים ה. כה"ח תקפג ס"ק חי משנ"ב ס"ק ה\.
ב.
נוהגין שלא לאכול אגוזים כי אגוז עם הכולל בגימטריא "חטא", וגם אכילה זו עלולה להפריע למחרת את תפילתו \רמ"א שם סע' ב\.
ג.
בכל סעודה יאמר האדם על שולחנו דברי תורה כדי שיהיה כמו שולחנו של מקום. ובוודאי ביום חשוב זה ראוי להשתדל לדבר על השולחן דברי תורה. ויש נוהגים בכל ארוחה מארבע ארוחות החג ללמוד עם בני הבית על השולחן משניות מסכת ראש השנה. ואם קשה לו ילמד לפחות פרק אחד, וכן יקרא את הזוהר המובא במחזורים \בא"ח ניצבים ח\.
ד.
ישתה יין משובח וטעים לכבוד היום, כדכתיב "אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום" אומנם יזהר שלא ישתכר ח"ו.
ה.
יש להדר ביותר שבראשית השנה בפרט ובכל השנה בכלל, האוכל יהיה בתכלית הכשרות.
ו.
טעה בברכת המזון - אם בשבת שכח לומר "רצה והחליצנו" ונזכר קודם שאמר "בונה ירושלים" יאמר "למדני חוקיך" ויחזור ל"רצה". ואם סיים "בונה ירושלים" ונזכר ששכח לפני שהתחיל ברכת "הטוב והמטיב" יאמר ברכה זו, ואם נזכר ששכח אחרי שהתחיל ברכת "הטוב והמטיב" ואפילו רק אמר "ברוך" - יחזור לראש "ברכת המזון" \עיין בא"ח חקת כ\.
ז.
אם שכח לומר "יעלה ויבוא" בראש השנה ונזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" \של "בונה ירושלים"\ יאמר ברכה זו בלי שם ומלכות. ואם התחיל ברכת "הטוב והמטיב", אפילו אמר רק "ברוך" - אינו אומר ברכת "אשר נתן וכו'", אלא ממשיך כדרכו, וכשיגיע ל"הרחמן" יאמר "יעלה ויבוא" \בא"ח שם\.

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

ויקהל
מצוות שמירת השבת
מתוך 'קול צופייך' גיליון 396
אדר תשס"ז
58 דק'
הקרקע והפירות
הלוואה ופרוזבול בשילהי שביעית
6 דק'
ירושלים
גבורת ישראל וירושלים
הלכות תשעה באב
תשעה באב
"קול צופייך" – גיליון 323
אב תשס"ה

הלכות ראש השנה

1:17
הלכות ראש השנה
הלכות ראש השנה - הלכה למעשה
הרב משה בר ציון | כ"ה אלול תשפ"ה
26 דק'
הלכות ראש השנה
מנהגי הסימנים הטובים לראש השנה
הרב אליעזר מלמד | כ"ה אלול תשפ
44 דק'
מלחמת "חרבות הברזל"
מעלת הכרתת הרשעה כשלעצמה
הרב ש. יוסף וייצן | כ"א אלול תשפ"ה
1:13
הלכות ראש השנה
הלכות ראש השנה (חלק ב')
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הלכות ראש השנה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

סליחות
זמן סליחות
הרב אליעזר מלמד | כו אלול תשס"ז
נוסחי תפילה
תפילת הדרך - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
תורה בכותרות
האם מותר לומר סליחות לפני חצות ?
הרב יואל ליברמן | אלול תשע"א
כי תצא
רעיונות לפרשת כי תצא
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ה-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

35 דק'
יסודות הש"ס
פתיחה למסכת יומא
הרב דוד ניסים זאגא | ו' אלול תשפ"ו
31 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
הרב חיים כץ | ה' אלול תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – כי תצא
עלון מספר 615
רבנים שונים | אלול תשפ"ו
29 דק'
אור החיים על הפרשה
מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
הרב חיים כץ | ו' אלול תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חגי לונדין
הרב דוד דודקביץ'
הרה"ג יעקב אריאל
הרה"ג צבי שכטר
הרב אליהו ברין
הרה"ג חיים שטיינר
הרב יהודה לייב גרונר
הרב הלל גפן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו

מידות הראי"ה
עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
הרב משה בר ציון | ח' אלול תשפ"ו
כי תצא
עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' אלול תשפ"ו
39 דק'
שמונה פרקים לרמב"ם
שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
הרב יהודה מלמד | ח' אלול תשפ"ו
42 דק'
לנתיבות ישראל
עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ח' אלול תשפ"ו
29 דק'
אור החיים על הפרשה
מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
הרב חיים כץ | ו' אלול תשפ"ו
35 דק'
יסודות הש"ס
פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
הרב דוד ניסים זאגא | ו' אלול תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – כי תצא
עלון מספר 615
עלון מספר 615
רבנים שונים | אלול תשפ"ו
42 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ו' אלול תשפ"ו
רביבים
השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
הרב אליעזר מלמד | אלול תשפ"ו
31 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
הרב חיים כץ | ה' אלול תשפ"ו
42 דק'
סליחות
ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
הרב חיים בן שושן | ו' אלול תשפ"ו
כי תצא
מאמר כי תצא
הרב נתנאל יוסיפון | אלול תשפ"ו
5 דק'
כי תצא
כי תצא - מצוות שילוח הקן יסוד הברכה ההצלחה והשמחה
הרב מאיר גולדויכט | אלול תשפ"ו
43 דק'
סליחות
הלכות סליחות
הלכה למעשה

הרב משה בר ציון | ד' אלול תשפ"ו
24 דק'
מאמר שלישי
עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
הרב חיים אביהוא שוורץ | ד' אלול תשפ"ו
38 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
הרב הראל כהן | ה' אלול תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת כי תצא תשפו - בחודש אלול הקב״ה מתרצה לעם ישראל
הרב שמואל אליהו | אלול תשפ"ו
42 דק'
כי תצא
פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות
הרב יצחק חי זאגא | אלול תשפ"ו
46 דק'
יומא
חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ו' אלול תשפ"ו
סליחות
ספרדי הנמצא במקום בו אומרים סליחות בנוסח אשכנזי או להיפך רשאי לאומרה עמהם
הרב שי טחן | אלול תשפ"ו