ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
הנצי"ב על התורה מפרש: צדיק תמים הוא "צדיק גמור", וכמו שמצאנו שחז"ל הבחינו בין צדיק גמור ואינו גמור, וז"ל (ברכות דף ז עמוד א):
"צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור, רשע ורע לו - רשע גמור".
ובמה זה בא לידי ביטוי שהוא צדיק גמור? זאת הוא לומד מגמרא במקום אחר (קידושין דף מ עמוד א):
"אמר רבא, רב אידי אסברא לי: (ישעיהו ג) 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו' - וכי יש צדיק טוב, ויש צדיק שאינו טוב? אלא, טוב לשמים ולבריות - זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות - זהו צדיק שאינו טוב. כיוצא בדבר אתה אומר: (ישעיהו ג) 'אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו' - וכי יש רשע רע, ויש שאינו רע? אלא, רע לשמים ורע לבריות - הוא רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות - זהו רשע שאינו רע".
הנצי"ב מקשר בין מאמרי חז"ל הנ"ל ואומר, שצדיק טוב שהוא גם טוב לבריות הוא צדיק גמור, וצדיק שאינו טוב לבריות הוא צדיק שאינו גמור. ולפי זה מפרש את התואר שקבל נח "צדיק תמים" היינו צדיק גמור, צדיק טוב, שהוא גם טוב לבריות.
מה הכוונה כאן "רע לבריות"? והנה אין ספק שאם הצדיק הוא רע לבריות על ידי שמזיק להם, או גוזל אותם, בודאי שאינו ראוי להיקרא צדיק, אלא חז"ל מדברים כאן על מי שהוא צדיק בכל עניני התורה גם בין אדם לחברו, אלא שהוא צדיק שאינו מעורב עם הברית וחי לעצמו, וזהו "צדיק שאינו טוב".
נראה לומר, שעל צדיק כזה אמרו בגמ' (עבודה זרה דף יז עמוד ב):
"דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: 'וימים רבים לישראל ללא אל'הי אמת', מאי ללא אל'הי אמת? שכל העוסק בתורה בלבד - דומה כמי שאין לו אלוה".
בודאי שמי שעוסק כל ימיו בתורה הוא צדיק, אלא כיון שאינו עוסק גם בגמילות חסדים חסר לו השלמות שהיא מידת האמת, ודומה כמי שאין לו אלוה.
רש"י שם פירש "כמי שאין לו אלוה - להגן עליו", נראה שפירושו מתיישב עם המשנה מסכת פאה (פרק א משנה א) "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם". נמצא, שבזכות גמ"ח הוא מקבל שכר גם בעולם הזה, וזה כוונת חז"ל שאז יש לו אלוה להגן עליו.
והנה הדברים המוזכרים במשנה הנ"ל כולם הם דוגמאות של גמילות חסדים חוץ מדבר אחד שנראה אינו קשור לכך "ותלמוד תורה כנגד כולם", והדבר אומר דרשני, ונראה לומר שהמשנה מתכוונת לתלמוד תורה שמלמד אחרים, שזה ענין של חסד ונקרא "תורת חסד על לשונה", וכך נראה להוכיח מהגמרא (שבת דף קכז עמוד א):
"אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה , והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות".
כאן לא נאמר סתם תלמוד תורה, אלא "והמגדל בניו לתלמוד תורה", שעיקרו "תורת חסד" להנחיל לאחרים. והנה נוספו כאן דברים נוספים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז, כמו "עיון תפלה", אבל הגמרא שם מיישבת שגם זה קשור לגמ"ח 1 .
נראה שנח מצא חן בעיני ה' בגלל היותו "צדיק תמים" שטוב גם לבריות, ומנין שהיה טוב לבריות? הדבר רמוז בשמו כפי שפירשה התורה (בראשית פרק ה) "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' ", ופירש רש"י:
"זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם" 2 ,
הרי לנו שנח עשה פעולות להועיל לאנושות ולהקל עליה לעול עצבונה.
לפי זה נראה להסביר מדוע הקב"ה פונה אל נח ואומר לו (בראשית פרק ז פסוק א) "כי אותך ראיתי צדיק", ומפרש רש"י מדוע לא נאמר צדיק תמים? "מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו". והנה מה שלא אומרים כל שבחו של אדם בפניו זה כדי שלא יבוא לידי גאוה ויחשוב שהוא כבר שלם במעשיו, ולעודד את האדם להשלים עצמו, ולכן הקב"ה לא אומר לו שהוא "צדיק תמים". ולפי מה שפירשנו ש"תמים" הוא "טוב לבריות", הקב"ה לא אומר לו שהוא תמים, כיון שהוא מצפה מנח שילמד את דורו להיות טובים לבריות, וכיון שנח לא הצליח בכך ונגזר מבול שיכלה את אנשי דורו, נאמר "וישאר אך נח", מה משמיענו הכתוב, הלא ידענו שהמבול כלה את העולם? אלא נראה שמשמעות הדבר היא "אך" למעט בא 3 , שנח נשאר צדיק חסר שלימות, ולא "צדיק תמים" כפי שהתורה כנתה אותו בתחילה.
אמרו חז"ל (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה לא) "קינים תעשה את התיבה, אמר ר' יצחק: מה הקן הזה מטהר את המצורע אף אותך תיבתך מטהרתך". כיצד התיבה מטהרת? בכך שנח טרח כל כך הרבה בתיבה עם בעלי החיים, "גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות", למד להיות טוב לבריות, וכך התיבה טיהרה אותו.
פירוש נוסף לתואר "תמים" נמצא בגמ' (עבודה זרה דף ו עמוד א) שמפרשת את הפסוק "צדיק תמים" "דלמא תמים בדרכיו, צדיק במעשיו הוה!", ופירש רש"י "תמים בדרכיו - עניו ושפל רוח, צדיק במעשיו - בלא חמס", לפי זה השלמות הגדולה ביותר היא הענווה, שהעניו נקרא מתים ושלם, וזה כפי שאמר רבי נחמן מברסלב "אין שלם מלב שבור". ולפי זה אפשר להסביר מדוע הקב"ה לא אמר לנח בפניו שהוא "צדיק תמים", מפני שאין זה נכון לומר לאדם שהוא עניו, כדי שלא יפסיד את המידה הטובה הזאת של ענווה.
ולפי זה מפרש "משך חכמה" את הביטוי "היה בדורותיו" היינו בשתי דורות, כלפי דור המבול הצטיין בכך שהיה צדיק בלא חמס, וכלפי הדור שאחר המבול הצטיין בכך שהיה תמים עניו, וזאת מפני שדור הפלגה חטאו בגאווה, וכך הם אמרו "ונעשה לנו שם" ועל פי זה פעלו.
והנה רש"י הביא מחלוקת בין רבותינו על מעלתו של נח:
"בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום",
ונראה שהדבר תלוי לאיזה משני התארים שקבל נח אנו מתיחסים, ביחס לתואר צדיק שהיה נקי מחמס, סביר להניח שאם היה בדורו של אברהם היה צדיק גדול יותר, אבל ביחס לתואר "תמים" זה חידוש להיות צדיק בין רשעים ולהרגיש בכל זאת ענווה, אבל להיות בין צדיקים ולהרגיש ענווה אין בזה חידוש גדול כל כך, וממילא לא היה נחשב לכלום.
^ 1 והא אנן תנן: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם [הני - אין, מידי אחרינא - לא]! הני נמי (בגמילות חסדים שייכי. לישנא אחרינא:) הני בהני שייכי.
^ 2 נראה לומר, שהכתוב רמז בשמו גם את הנחמה, שהעולם היה צריך לאחר חורבנו, אלא שהתורה קראה לו נח מתוך תקוה טובה שגם יניח לעולם ולא יחרב.
^ 3 "כל אכין ורקין מיעוטין הן", ועל פי זה פירש רש"י שנח אחר לתת אוכל לארי והכישו ונעשה בעל מום, וז"ל רש"י (בראשית פרק ז פסוק כג) "אך נח - לבד נח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה היה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם".
.
^ 2 נראה לומר, שהכתוב רמז בשמו גם את הנחמה, שהעולם היה צריך לאחר חורבנו, אלא שהתורה קראה לו נח מתוך תקוה טובה שגם יניח לעולם ולא יחרב.
^ 3 "כל אכין ורקין מיעוטין הן", ועל פי זה פירש רש"י שנח אחר לתת אוכל לארי והכישו ונעשה בעל מום, וז"ל רש"י (בראשית פרק ז פסוק כג) "אך נח - לבד נח, זהו פשוטו. ומדרש אגדה היה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם".
.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.
