ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- תורת ארץ ישראל
- ספריה
- יש שואלים
- ארץ ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
ההבדל כל-כך גדול עד שרבי זירא שהיה בבבל, כשרצה לעלות לארץ-ישראל, צם מאה צומות על-מנת לשכוח את תלמודה של בבל, כדי שלא יפריע לו הלימוד של תלמודה של בבל, ללמוד את תלמוד ארץ-ישראל (בבא מציעא פה, א). כך עשה, כי דרכי הלימוד בארץ ובחוץ-לארץ שונות, תלמידי-חכמים שבארץ-ישראל אינם בני מחלוקת ונוחים זה לזה, ומיישבים את הטעמים בלא קושיות. מה שאינם כן תלמידי-חכמים שבבבל, שהם לומדים בדרך של קושיות ותירוצים בפלפול רב. תלמידי-חכמים שבארץ-ישראל נקראים "נֹעם" - שמנעימים זה לזה בהלכה, ותלמידי-חכמים שבבבל נקראים "חובלים" - שחובלים זה את זה בהלכה (סנהדרין כד, א).
דרכי הלימוד השונות נובעות כתוצאה מהאופי השונה של תלמידי-חכמים שבבבל לתלמידי-חכמים שבארץ-ישראל. המקומות גורמים, ארץ-ישראל משפיעה על היושבים בה: היא מעדנת אותם, מזככת אותם ומסלקת מהם את המרירות, את התחרותיות ואת הקנאה.
אמנם "קנאת סופרים תרבה חכמה", אבל יש בקנאה יסוד חולני לא בריא. התחרות מגרה ומעוררת כוחות רדומים, יוצרת מתח לימודי, מלבה את השאיפה להשֶׂגיות, ויוצרת אמביציה להצלחה. אבל הדחיפה הזו אינה טהורה, היא לא מתעוררת מתוך צימאון לדעת, מתוך הכרת ערכה של תורה, או מתוך משיכה פנימית ללימודה. הדחיפה באה שלא לשמה, מרצון להתבלט, מתוך רדיפת כבוד, ולימוד שכזה, על אף כל הטוב שבו, הוא חסר. העיקר שבו חסר.
לימוד של פלפול, כאשר זה מקשה על זה וזה מקשה על זה, אמנם מביא לכך שהדברים מתבררים, שההגדרות מתחדדות, שהנושאים המורכבים מתחלקים ליסודות. הסוגיות מתלבנות ומתבהרות על-ידי הפלפול והבקורת ההדדית, אבל לימוד כזה אינו יוצר הרמוניה שלמה בין הדעות, הוא אינו יוצר אחדות. זהו לימוד מנתח ומחלק. אמנם כך היא מדתה של החכמה ושל הדעת: להבחין ולהבדיל - "אם אין דיעה - הבדלה מניין?" (ברכות לט, ב). התורה מצוה ללמוד להבדיל בין הטמא לטהור, בין קודש לחול, בין האסור למותר. אך הבדלה לחוד ופירוד לחוד.
מעלתה של ארץ-ישראל, מעלתה של תורת ארץ-ישראל ומעלתם של חכמי ארץ-ישראל, שאצלם התורה הרמונית, אצלם הדעות השונות משלימות זו את זו. הניגודים אינם מפרידים אלא יוצרים סינטזה. הם מסתכלים במבט מקיף, החובק את הכל באחדות שלמה. זה בא מכוחה של ארץ-ישראל, כוחה המאחד. "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" - דוקא בארץ עם ישראל מאוחדים (זהר ח"ג צג.). תלמידי-חכמים שבארץ-ישראל מפרגנים זה לזה, אצלם מתאחדות מדות האמת והשלום. כל אחד שמח בחבירו, ואין זה פוגע בבירור האמת. אין צורך להיות קרים ועניניים ובקורתיים כדי להגיע לחקר האמת. אפשר גם בדרכי נועם ובחביבות. תלמידי-חכמים שבארץ-ישראל נוחים זה לזה כשמן זית; תלמידי-חכמים שבבבל מרורים זה לזה כזית (סנהדרין שם).
ואם תאמר, הפלפול והעיון העמוק של תלמידי-חכמים שבבבל הביא אותם לרמה גבוהה יותר של תורה, על זה אומר הירושלמי בנדרים (ו, ח) שאומר הקב"ה: "חביבה עלי כת קטנה שבארץ-ישראל מסנהדרין גדולה שבחוצה-לארץ".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
