אגדתות

הרמב"ם סבור שאוריה החתי היה גוי; וממילא ה"נשואים" שלו עם בת שבע היו אסורים וחסרי תוקף. צריך להבין את כל השתלשלות העניינים סביב הפרשיה באופן אחר; ויש לכך סימוכין בכתוב ובמדרש.

במסכת בכורות מובאת ברייתא המספרת על חזרת שיש בה ששים ריבוא קלפים (עלים), ועל יתוש שיש לו ששים רבוא קלפים בבית המסס (מקום במערכת העיכול) שלו. זהו משל על חזרת נשמות בגלגול.

במדרש מובא שהחיתים שמכרו לאברהם את מערת המכפלה היו בעצם יבוסים, והסכימו בתנאי שלא יירש את ירושלים אלא בהסכמתם, המדרש מרמז לקשר שבין היבוסי לבין ירושלים של מעלה.

ה' השאיר בארץ את הגויים כדי לנסות בם את ישראל, והמדרש משווה בין נסיונות שונים שהתנסו אברהם אבינו ודניאל, ובכך מתבארת מהות הנסיון שבספר שופטים

מהאגדות עולה שרבשקה השר האשורי שהסית את היהודים להיכנע לאשור היה בנו של חזקיהו, והדבר מסדר את המאורעות שבתנ"ך באופן שמתאים למקובל בהיסטוריה העולמית.

העובדה שהרוגי ביתר לא הסריחו הראתה שלוחמי של בר כוכבא שנהרגו צדקו במרידתם ברומאים, וזה היה 'טוב' לאנשי הדור, וכשניתנו לקבורה זה דבר ש'מטיב' גם להרוגים עצמם.

מנהג העולם ליטול מים אחרונים רק לאחר אכילת לחם, וסמך לכך בפרשנות של אגדות חז"ל למה שארע לאשת לוט בסדום.

במסכת ברכות מסופר על תלמיד שלא ברך ברכת המזון במקום שאכל, ולאחר מכן אכל אותו אריה, מדובר במשל המרמז שרק הפסיד מכך שלא בירך במקום שאכל.

לדעת הרמב"ם אין צריך ליטול ידיים לפני אכילת פירות רטובים, וצריך ליטול ידיו רק כאשר טובל את הפירות במשקה, שזו דרך אכילה של קבע.

מסופר שאלישע בעל כנפיים נקרא כך בגלל הנס שנעשה לתפילין שלו, אולם יש המסבירים שנקרא כך מטעם אחר, ולפי זה נראה שמדובר במעשה סמלי.