שלום כבוד הרב,הבנתי שהרב קוק אומר שהתפילה מטרתה לעלות את רצון האדם, כי לא יתכן לשנות את רצון הבורא. לימוד זה גרם לי באופן אישי ריחוק מהתפילה ומרגיש שאני מתפלל כמו תוכי.. אך לעומת זאת בעומק ליבי אני מאמין שה’ כן שומע את התפילה והתפילה כן משנה דברים במציאות. יש ספר שקראתי ששם הוא מנסה ליישב את הקושיה איך מצד אחד התפילה מעלה את הרצון ומצד שני דברים כן משתנים רק שלצערי לא הצלחתי לרדת לעומקו הדיבורים בספר גבוהים מידי... האם הרב יוכל ליישב את דעתי על מנת שבאמת נוכל לחזור להתפלל מתוך עומקא דליבא ולא ממקום שמצוות אנשים מלומדה?

אין כוונת הרב שתפילה ללא כוונה פנימית אינה שווה בכלל אלא שהיא פועלת פחות. בוודאי שאדם שיש לו צער גדול על חיסרון כלשהו והוא פונה לד' תפילתו נענית, כך אמרו חז"ל שתפילה בדמעות מתקבלת תמיד. ויש להבין כי כוונת הרב זצ"ל לבאר איך התפילה פועלת ולא להתנות את התפילה בעבודה על שינוי הרצון. עצם העובדה שאדם פונה לד' זה מעיד שהוא יודע כי ד' הוא כל יכול והוא מקשיב לנו כי אנו בניו והוא אבינו. אך לפעמים כשאנו סובלים מצרות שבאו עלינו בגלל חטאים שבהם שכחנו כי ד' נמצא ומשגיח והתעלמנו ממנו ועשינו מעשים רעים בניגוד לרצונו. כשאנו עומדים בתפילה אנו מחזקים מחדש את אמונתנו במציאותו ובהשגחתו הפרטית וזה נקרא שכבר השתנינו לטובה מאותה שעה שבה חטאנו. וכיון שאנו מגלים את אמונתנו בו וביכולתו, בודאי שהוא רואה שאנו מודעים לטעות שהיינו בה בזמן החטא ועכשיו הוא מעוניין לקבל את תפילתינו ולהיטיב לנו.