ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מה עושים ברגע שמגיע המשיח? | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ב טבת תשע"ט

מה עושים ברגע שמגיע המשיח?


הרב עזריה אריאל

שאלה:
שלום,

מרגע הישמע תקיעת שופרו של משיח,
1. מה הצעדים הפרקטיים שכל אחד חייב לעשות?

(למשל - וידוי ו13 מידות של רחמים? וחזרה בתשובה במקום תועיל? קריאת שמע?)

שכן מובא במפרשים שמשיח יכול לקרוא כל אחד האם הוא צדיק וישר.

2. האם תשובה תועיל בשלב הזה או שבהישמע שופר כבר יהיה מאוחר מדי?

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!

לפני המענה על הפרטים בשאלתך עלי להקדים כמה מושגים יסודיים על המשיח והגאולה העתידה.

קול השופר בעת הגאולה מוזכר בכמה פסוקים בתנ"ך, כגון: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם" (ישעיהו כז, יג). וכן: "וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַה' אלהים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן" (זכריה ט, יד). העניין מוזכר גם בדברי חז"ל, בבראשית רבה (פרשה נו,ט): "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר. מהו 'אחר'? אמר רבי יודן: אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות, וסופן ליגאל בקרנו של איל, שנאמר: וה' אלהים בשופר יתקע", וכן במדרשים נוספים.

לגבי פרטים רבים בענייני הגאולה התלבטו המפרשים האם התיאורים הם כפשטם המילולי, או שמא זהו רק דימוי. לכן כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרקים יא-יב) שיש להבדיל בין הדברים העיקריים בגאולה, שהם ברורים וידועים, לבין הפרטים, שאינם ברורים כל צרכם. אביא כמה מדבריו, ולענ"ד חשוב מאוד להכיר אותם ולשנן אותם, כדי לרכוש השקפה בהירה על נושא המשיח והגאולה:

"הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחֲזִיר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לְיָשְׁנָהּ, הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה, וּבוֹנֶה מִקְדָּשׁ, וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם: מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת...

וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד, הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בַּמִּצְווֹת כְּדָוִד אָבִיו, כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ, וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יי - הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ, וְנִצַּח כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁסְּבִיבָיו, וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל - הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי. וְאִם לֹא הִצְלִיחַ עַד כֹּה, אוֹ נֶהֱרַג - בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ זֶה שֶׁהִבְטִיחָה עָלָיו תּוֹרָה, וַהֲרֵי הוּא כְּכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד הַשְּׁלֵמִים הַכְּשֵׁרִים שֶׁמֵּתוּ...

אַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִבְטַל דָּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, אוֹ יִהְיֶה שָׁם חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית; אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵךְ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה (יא,ו) "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" - מָשָׁל וְחִידָה; עִנְיַן הַדָּבָר: שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם... וְיַחַזְרוּ כֻּלָּם לְדַת הָאֱמֶת...

וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ - מְשָׁלִים הֵם, וּבִימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע לַכֹּל לְאֵי זֶה דָּבָר הָיוּ מָשָׁל, וּמָה עִנְיָן רָמוּז בָּהֶם...

וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - לֹא יֵדַע אָדָם הֵיאַךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ, שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵם אֵצֶל הַנְּבִיאִים, גַּם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֶלָּא לְפִי הֶכְרַע הַפְּסוּקִים, וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם מַחֲלֹקֶת בִּדְבָרִים אֵלּוּ.

וְעַל כָּל פָּנִים אֵין סִדּוּר הֲוָיַת דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא דִּקְדּוּקָן עִקָּר בַּדָּת. וּלְעוֹלָם לֹא יִתְעַסֵּק אָדָם בְּדִבְרֵי הַהַגָּדוֹת וְלֹא יַאֲרִיךְ בְּדִבְרֵי מִדְרָשׁוֹת הָאֲמוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם וְלֹא יְשִׂימֵם עִקָּר, שֶׁאֵינָן מְבִיאִין לֹא לִידֵי אַהֲבָה וְלֹא לִידֵי יִרְאָה... אֶלָּא יְחַכֶּה וְיַאֲמִין בִּכְלַל הַדָּבָר".

הרמב"ם כותב מתווה עקרוני מסוים, ומסביר שאין יכולת ואין טעם לדקדק בפרטים, מה ואיך יהיה, מפני שהפרטים - בדברי חז"ל, וקל וחומר בספרי קודש מאוחרים יותר - אינם מבוססים על מסורת מבוססת שכך יהיה, אלא על פי הבנת פסוקי התנ"ך, הבנה שלא מעט פעמים אפשר להתווכח עליה, כפי שמצאנו בדברי חז"ל.

לגבי תקיעת השופר כתב הרד"ק (זכריה ט, יד): "וה' עליהם יראה - כלומר ה' ילחם להם. בשופר יתקע - כאילו בשופר יתקע, כדרך הנלחמים". כלומר, לדעתו אין הכוונה שיישמע קול שופר כפי שהיה במעמד הר סיני, אלא שמכיוון שהיה מקובל שמפקדי הצבא מובילים את הלוחמים בתרועת שופר, הרי זה משל לכך שהקב"ה יאותת לעם ישראל ולעולם כולו שהגיע עידן חדש. כך כתב הרד"ק גם בישעיהו כז, יג: "יתקע בשופר גדול - כך יתקבצו כאילו היה נתקע בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם, כמו שאמר גם כן 'וה' אלהים בשופר יתקע' כך יבאו מכל פאה כאלו תקעו להם בשופר". כלומר, קיבוץ הגלויות מכל קצווי העולם יהיה כביכול נשמעה תקיעת שופר אדירה שבישרה לכולם להתקבץ. ובלשונו של הראי"ה קוק זצ"ל ('מאמרי הראי"ה' ח"א עמ' 268): "בשם 'שופר של משיח' אנו מתכוונים להתעוררות ולדחיפה הגורמת לתחייתו ולגאולתו של עם ישראל. התעוררות זו - היא התקיעה המקבצת את האובדים והנדחים והמביאתם להר הקודש בירושלים" (ראה שם בהרחבה, מדרשתו של הרב קוק בראש השנה שנת תרצ"ד בבית הכנסת 'החורבה' בירושלים, ואל הרמיזות האקטואליות בדבריו). לפי פירוש זה, גם הקמת מדינת ישראל היא סוג של תקיעה גדולה שכזו, שהביאה ארצה מיליוני יהודים. כמובן, אנו מצפים לתקיעה גדולה עוד יותר.

עצם ההנחה שיהיה איזה רגע מסוים וקובע של הכרזה על ביאת המשיח איננה מוחלטת. הרי הרמב"ם, בדבריו שהובאו לעיל, מתאר מצב של מלך ישראל שבהתחלה הוא רק "בחזקת משיח", כי טרם הוכיח את עצמו, ורק לבסוף מתברר שהוא "משיח בוודאי". נראה מדברי הרמב"ם שהמשיח יתחיל את דרכו כמלך רגיל, ורק במהלך כהונתו יתברר שהוא המשיח. כמובן, גם הרמב"ם לא קובע מסמרות שכך יהיה, אלא מתאר תרחיש אפשרי.

על כל פנים, לשאלתך מה יהיה עלינו לעשות כאשר נתבשר על ביאת המשיח: ראשית יש לברך ברכת "הטוב והמטיב", כדין השומע בשורות טובות. אם נזכה גם לראותו פנים אל פנים, נברך את הברכות על ראיית מלך ישראל, "שחלק מכבודו ליראיו", ואולי ברכות נוספות (על כך בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צא). לאחר מכן נצטרך "להפשיל שרוולים" ולמלא תחת הנהגתו את כל המשימות הכתובות בתורה שלא הספקנו להשלים עד הגעתו.

בדברי חז"ל (אבות דרבי נתן, נוסחא ב פרק לא) מובא מאמרו המופלא של רבן יוחנן בן זכאי: "אם היתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו לך: הרי לך המשיח! בוא ונטע את הנטיעה, ואחר כך צא והקבילו". מה מסתתר מאחורי הדברים? מדוע המעשה הקטן של נטיעת העץ יותר דחוף מאשר קבלת הפנים למשיח? מפני שהמשיח לא אמור "לעשות את העבודה במקומנו", אלא להנהיג אותנו בעבודת ה' בכל מובניה, בכל תחומי העשייה.

האם ניתן יהיה לחזור בתשובה אחרי הגעתו? בוודאי. אחזור שוב לדברי הרמב"ם היסודיים לעיל, שהמשיח "יָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ [בדרך התורה] וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ", כלומר, המשיח עשוי להגיע במצב שבו עם ישראל, או חלקים ממנו, עדיין לא כל כך רוצה ללכת בדרך התורה, והוא ידריך אותם בקיום התורה. גם לגבי אומות העולם כתב הרמב"ם בהמשך שמצד אחד המשיח "יִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יי" ומצד שני "שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם... וְיַחַזְרוּ כֻּלָּם לְדַת הָאֱמֶת". כלומר, לאומות העולם תינתן ההזדמנות לבחור, האם להילחם עם המשיח או לבחור בתורת האמת.

כל טוב, ויהי רצון שנזכה לקיים את התורה בשלמותה, לפני הגעת המשיח ולאחריה.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il