האם אשה יכולה לכתוב ספרי תורה, תפילין, מזוזות ומגילות?

לשואל, שלום! סת"ם שנכתבו על ידי אישה פסולים. לגבי מגילת אסתר הדבר שנוי במחלוקת, ולדעת רוב האחרונים היא כשרה. הרחבה: בגמרא (גיטין מה ע"ב; מנחות מב ע"ב) נאמר: "ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן... ואישה... פסולין, שנאמר: 'וקשרתם... וכתבתם', כל שישנו בקשירה - ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה - אינו בכתיבה". כלומר, כל החייב בקשירת התפילין - כשר לכותבם, וכל שאינו חייב בקשירתם - אינו כשר לכותבם. הראשונים מסבירים (ריטב"א ור"ן שם), שלמרות שאישה חייבת במזוזה, מכיוון שהפסוק "וקשרתם לאות על ידך... וכתבתם על מזוזות ביתך" עוסק בכתיבת מזוזה, הרי שההיקש בין מזוזה לתפילין מלמד שאיננה כותבת גם את המזוזה. לגבי ספר תורה מסביר הריטב"א שהדבר נלמד בקל וחומר, מפני שקדושתו חמורה יותר. דין זה הובא ברמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א, יג) לגבי סת"ם. בשולחן ערוך הובא לגבי תפילין (אורח חיים סימן לט סעיף א) וספר תורה (יורה דעה סימן רפא סעיף ג), ומשום מה הדבר לא הוזכר בשולחן ערוך לגבי מזוזה, כשם שלא הזכיר כלל שמישהו פסול לכותבה (גוי, למשל), למרות שבבית יוסף (יו"ד רפא) הזכיר את פסול האשה. מסתבר שבדבריו בהלכות מזוזה סמך על הלכות ספר תורה הסמוכות להן. בטור, לעומת זאת, הובא הדין בהלכות תפילין ולא בהלכות ספר תורה ומזוזה, והדרישה (יו"ד רפא) סובר שלדעתו אישה אכן כשרה לכתיבת ספר תורה ומזוזה, ורק תפילין לא, משום שאינה חייבת בקשירתם (הוא כותב שהאריך על כך בתשובה, שאיננה בידינו; אולי פירש ש"אישה" בגמרא מוסב רק על תפילין, וספר תורה ומזוזה הוזכרו לגבי גוי ואחרים שפירטה הגמרא). לדעתו זוהי גם שיטת הרי"ף (הל' תפילין ז ע"א) והרא"ש (הל' תפילין סי' ג), אם כי הדבר אינו ברור כלל מדבריהם, והבית יוסף (שם) הבין את שיטתם כדעת הרמב"ם. סיכומו של דבר, פשטות הגמרא שסת"ם שנכתבו על ידי אישה פסולים וכך פסקו במפורש הרמב"ם והבית יוסף ואין בראשונים מי שחולק על כך בפירוש. לגבי מגילת אסתר העניין סבוך יותר. בגמרא ובראשונים לא הוזכרה במפורש הגבלה על כתיבה על ידי אישה, אלא שבחלק מדיני כתיבת המגילה מצאנו שקיימת השוואה בינה לבין ספר תורה: בגמרא במגילה (טז ע"ב) למדו מכך שהיא נקראת "דברי שלום ואמת" שהמגילה "צריכה שרטוט כאמיתה של תורה", כלומר, כספר תורה. עוד נאמר בגמרא במגילה (יט ע"א) שהמגילה נקראת מצד אחד "ספר" ומאידך "איגרת", ולכן יש לתופרה בגידים, ולא בפשתן, אבל די לה בשלושה תפרים. לאור זאת נחלקו ראשונים מהו הכלל ומהו היוצא דופן: האם באופן כללי דין המגילה כספר תורה פרט לצורת התפירה, או שמא באופן כללי אינה כספר תורה פרט לשרטוט? ההשלכה שהוזכרה בראשונים היא האם הקלף שעליו היא נכתבת צריך עיבוד "לשמה": הרמב"ם סובר שלא (הל' מגילה ב, ט, ועיין שם במגיד משנה), ורבנו תם (בטור סימן תרצא) שכן. ממילא, מסתבר שהם יחלקו גם בכשרות הכתיבה על ידי אישה: הרמב"ם יכשיר, מכיוון שאישה חייבת בקריאת המגילה, ורבנו תם יפסול, כי דין המגילה כספר תורה. בשולחן ערוך (סימן תרצא סעיף א) נקט כדעה הסתמית שהמגילה אינה זקוקה לעיבוד לשמה, והביא את דעת רבנו תם המחמירה כ"יש אומרים". בסעיף ב שם כתב שאם המגילה נכתבה על ידי גוי הרי היא פסולה, ומדבריו משתמע שאישה כשרה. כך כתבו במפורש החיד"א (ברכי יוסף, סי' תרצא ס"ק ו) וערוך השולחן (שם סעיף ג). לעומתם, כמה אחרונים נטו להחשיב מגילה כספר תורה ולפוסלה כשנכתבה על ידי אישה, כגון האבני נזר (או"ח סי' תקטז-תקיז; אך שם סי' תקיח אות יא נראה שחזר בו). מעניין לציין שבתו של רבי דוד אופנהיים, רבה של פראג לפני כ- 300 שנה, כתבה מגילת אסתר בעצמה ואביה הכשיר אותה לקריאה (על המעשה והוויכוח שהתעורר סביבו יעויין בציץ אליעזר חי"א סי' צב), וכך דעת רוב האחרונים (שו"ת יביע אומר חלק ח, או"ח סי' נה אות ד). חלק מהדיון מוסב על הפסוק: "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית" (אסתר ט, כט). פשט הדברים שכתבה הוראה מלכותית לישראל לנהוג בהלכות פורים, אולם הגמרא במגילה (יט ע"א) לומדת מן הפסוק גם את הלכות כתיבת המגילה וקריאתה, וממילא ניתן להבין שהגמרא מפרשת שאסתר עצמה כתבה את מגילתה (דיון על כך ביביע אומר, שם).