האם אשה חייבת בכבוד חמותה, יותר מאשר סתם אנשים מבוגרים ?

שלום רב. יש חיוב על הבעל לכבד את חמיו וחמותו, וכן על האשה לכבד את חמיה וחמותה. אין זה ממש כמו כיבוד הורים, אך נהגו לכבדם מאד, ואף לא לקרוא להם בשמם (וראה עוד למטה). וכתבו הפוסקים שחיוב זה מוטל על האשה אף יותר מאשר חיובו של הבעל (ראה למטה בהרחבה). מקורות והרחבה: הנה בשו"ע (יו"ד סי' ר"מ סע' כ"ד): "חייב אדם לכבד חמיו". וחז"ל (מדרש שוחר טוב מזמור ז') למדו זאת מהפס' (שמואל א' כ"ד), "אבי ראה גם ראה". שדוד דיבר אל שאול חמיו בכבוד. ועי' גר"א (שם סקל"ב) שציין למכילתא (יתרו פ"א) שנלמד מהפס' "ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום כו ויבאו האהלה". מכאן רואים כמה משה השתדל עבור חמיו, על אף שהיה מנהיג של כל ישראל. וכתבו הפוסקים (פת"ש יו"ד סי' ר"מ סק"כ), שהוא הדין לכבוד חמותו, והוכיח כן מדברי מרן השו"ע (לקמן סי' שע"ד ס"ו), שמתאבל עם אשתו על חמותו, משום כבוד חמיו וחמותו ע"ש. והכרעת רוב האחרונים שחיוב זה מדרבנן, וכל הלימודים אינם אלא אסמכתא בלבד (ראה חיי"א כלל ס"ז סע' י"ז, ופת"ש שם, אולם ראה בס' חרדים מ"ע, פ"ד אות י', שכבוד חמיו הוא בכלל כיבוד הורים, כי אשתו כגופו). וראה בלקט יושר (ח"ב עמ' ל"ז), ובס' חרדים (שם), שהביאו, דברים חריפים שכתוב בעניין זה בתנא דבי אליהו (לקמן נצטט את דבריו, שזורים בדברי הפלא יועץ והיחו"ד), וכתב מרן החיד"א (ברכ"י (סי' ר"מ סקכ"ב), שחיוב האשה בכבודם גדול יותר מחיוב המוטל על האיש לכבד את חמיו וחמותו, משום שהיא חייב גם משום שרשות בעלה עליה, והוא מתכבד בזה שהיא מכבדת את הוריו. והנה ביאר הש"ך בשם הב"ח, שכיבוד החם והחמות, אינו כמו כיבוד הורים, וז"ל (שם סקכ"ב): "דהיינו שסמכו במקצת לכבוד וחייב לכבדו כמו שאר זקנים חשובים". אולם נהוג לכבדם מעט יותר מאשר זקנים חשובים, ולכן לא נהגו לקרוא לחותן בשמו (ס' יושר הורי סי' י"ז ט"ז), ולא יושבים על מקומו. ונכון להחמיר בכבודם, כיון שהילדים שרואים שמכבדים את הזקנים, כך הם מתחנכים בדרך ארץ ויראת שמיים. וכתב מרן הגר"ע יוסף (יחוה דעת ח"ו סי' נ"א): "חייב אדם לכבד את חמיו בקימה והידור, כשמגיע לתוך ארבע אמותיו, כמו שמכבד לזקנים חשובים, אבל אינו חייב לכבדו ככבוד אביו. ויש נוהגים גם כן לנשק ידי חמיו דרך כבוד ויקר. וכן ראוי לעשות. ובפרט כשחמיו הוא בן תורה ובעל מעשים טובים. והוא הדין שחייב לכבד את חמותו כראוי לה, וכמו שאמרו ביורה דעה (סימן שעד סעיף ו'), משום כבוד חמיו וחמותו. ע"ש. וכן כתב בספר צדה לדרך, והביאוהו להלכה הבית חדש והטורי זהב (ס"ק יט), והברכי יוסף (ס"ק כא). והוסיף שם לגבי האשה: "וכן האשה חייבת לכבד את חמיה וחמותה כמיטב יכלתה, וכמו שכתוב בסדר אליהו רבה (פרק כו): כבד את אביך וסמיך ליה לא תנאף, ללמדך שאם נשא אשה ואינה מכבדת אביו ואמו לעת זקנתם הרי הוא כאילו נואף כל ימיו. ע"כ. והובא בספר חרדים (ריש פרק רביעי). וכל שכן שזהו גם כבוד בעלה, שהיא חייבת בכבודו. וכמו שכתב הרמב"ם (בפרק טו מהל' אישות הלכה כ') וז"ל: ציוו חכמים על האשה לכבד את בעלה ביותר מדאי, ויהיה מוראו עליה, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך. וזהו דרך בנות ישראל וכו'. ולכן כיבוד ומורא של חמיה וחמותה, זהו כבודו ומוראו של בעלה. וכן כתבו הברכי יוסף (סימן רמ ס"ק כב), ובשו"ת תשובה מאהבה חלק א' (סימן קעה)". והנהגה טובה לכלה ולהורי הבעל, כתב רבי אליעזר פאפו זי"ע בספרו הנפלא פלא יועץ (ערך חמיו וחמותו), וז"ל: "וביותר צריך לזרז את האשה שתהא זהירה וזריזה בכבוד חמיה וחמותה שהרי אמרו בתנא דבי אליהו כבד את אביך וסמיך ליה לא תנאף מה ענין זה אצל זה ללמדך שאם נשא אדם אשה ואינה מכבדת אביו ואמו בעת זקנתן הרי הוא כאלו נואף כל ימיו לכך נאמר כבד ולא תנאף וכמה יגיעות אדם יגע וכמה סובל צער גידול בנים עד שמגיעם לפרק הנשואין ומקוים לטובה להשיאם ולמצוא מרגוע לנפשם ואח"כ כלה קמה בחמותה ומתרבה המחלוקת והקטטה בבית ועושה שגם הבן יעשה מחלוקת וקטטה עם אביו ואמו כי דרך גבר להיות כרוך אחר אשתו ודלף טורד מדייני אשה וסוף שיפרדו הבנים מעל שולחן אביהם וגם אחים יתפרדו בעבור רעת קטטה ומחלוקת הנשים ונמצא שאב ואם מתקיים בהם קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה והאשה ההיא תשא את עונה ואת עון בעלה ורעה תבא עליה ומרה תהיה לה באחרונה כאשר עשתה כן יעשו לה כלותיה מלבד עונשה השמור לה לעוה"ב ואשה יראת ה' היא תתהלל שתכבד את חמיה ואת חמותה יותר ויותר מבעלה כמלך ומלכה וכל מגמתה תהיה להשיג ולדעת את רצונם ולעשות רצונם כרצונם ולא תעשה שום דבר קטון וגדול בלתי רשותם ולא מבעיא כשהבן סמוך על שולחן אביו מפתו יאכל שהיא חייבת בכבודם אלא אפילו אם הבן הוא מפרנס אביו ואמו לא מפני זה יקל כבודם ח"ו ואף אם יכבד עולם עליה כי הבנים זכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד וידוע מארז"ל שיש מאכיל את אביו ואמו פטומות ויורש גיהנם ויש מטחינן ברחיים ויורש ג"ע והכל תלוי בנועם שיח והנהגת כבוד בהם ואפילו אם חמיה וחמותה הם טרחנים ומדותיהם קשים כמנהג הרבה זקנים ואיש ואשה שהם דעתנים ויראת ה' על פניהם עול יסבלו ולא יבולו ולא יתריסו כנגדם ח"ו ויגורו להם מיום הדין כי האלקי"ם יביא במשפט על כל דבור רע ועל כל מין זלזול והמכבד יכובד ושכרו יהיה כפול ומכופל לפום צערא אגרא והמצוה הזאת מוטלת על הבעל להדריך את אשתו ולצוות עליה בכל תוקף שתסבול ותזהר מאד מאד בכבוד אביו ואמו ואם רואה שהיא מקלת בכבודה אפי' אם נראה לו שהדין עמה אעפי"כ בפניהם יגער בה וישתיקנה בנזיפה כדי להפיס דעת אביו ואמו ובסתר יפייסנה בדברים טובים משום שלום הבית אבל ידוע דבישישים חכמה ולעולם מן הזקנים צריך שיבא השכל". וממשיך הפלא יועץ, וכותב שאם מדובר בכלה שקשה לעשות איתה שלום, אז הם ישתדלו לעשות כל מה שביכולתם להוסיף טוב ושלום, כדי שהבית יתנהל על מי מנוחות, וז"ל: ולכן אם אירע שאשת הבן היא אשה רעה קשת רוח חיובא רמיא על הזקנים לסבול עולה ולנהלה בנחת בנועם שיח ולא יכבידו עולם עליה ואם עושה דברים שלא כהוגן ייסרוה בינם לבינה בסתר ולא יגלו את נבלותה לבריות רק ישבחוה ויחשיבוה בפני הבריות וכ"ש שלא יגלו ולא יעשו קטטה עם אביה ואמה וכ"ש וק"ו שישמרו את נפשם שלא יגלו נבלותה לבעלה שמא יכנס טינא בלבו ויבא לשנאתה ואוי להם לאב ואם אם יהיו גורמים כך שהרי השם הקדוש שנכתב בקדושה צוה הקדוש ברוך הוא למוחקו על המים בשביל לשים שלום בין איש לאשתו ויותר טוב שיסבלו אב ואם אלף רעות ולא ישימו מחלוקת בין איש לאשתו ולכן צריכים דעת גדול אב ואם לנהוג בהנהגה טובה עם הבנים והכלות כדי שיהא זווגן עלה יפה בשלום ובמישור ואפילו אם יש ביניהם איזה כרכורי וערעורי דברים ישמרו להם מאד שלא יודעו דבריהם החוצה אל העין כי זה אולת וכלימה לשני הצדדין וגורמין לשון הרע ושם רע לנפשם וכבר מילתי אמורה שאם אינם יכולים לעצור ברוחם להיות בשלום ובמישור הטוב והישר שלא ישבו יחדיו והפירוד הנאה להם זו היא חייהם". ברכת ה' עליכם,