לגבי עניין העדפה בין "ברוב עם" ל"ריבוי ברכות", מה עדיף למעשה, ומדוע יש ברכות שאנו מעדיפים "ברוב עם", ויש ברכות שאנו מעדיפים שכל אחד יברך לעצמו?

למעשה, עדיף בדרך כלל ברוב עם. ולכן אחד מברך ומוציא את האחרים ידי חובה. אבל האשכנזים חששו שאנשים לא ידעו לכוון להוציא ולצאת כראוי, ולכן תיקנו שבמקרים מסוימים כולם מברכים. אם זו ברכה תדירה, כגון: ברכת המזון, אזי כל אחד מברך לעצמו, מפני שיש חשש שלא יכוונו כראוי, אבל אם זו ברכה יותר נדירה, כגון: תפילת הדרך וקידוש, עדיף שאחד יוציא את כולם, שבברכות לא תדירות טבע האדם לכוון יותר ולשים לב למה שאומרים.