שלום וברכה.. שאלתי רכב מחבר ובאמצע הנסיעה הרגשתי שיש תקלה בגיר האוטומט, לבקשת בעל הרכב הכנסתי את הרכב למוסך, והסתבר שהתקלה נוצרה מחמת מכה בגיר, הנמצא בחלק התחתון של הרכב. אכן אני זוכר שהרכב קיבל מכה קטנה כשיצאתי מחניה רגילה ושגרתית על אף שנסעתי לאט ובזהירות, כנראה הרכב נמוך. בעל הרכב סומך עליי ואמר לי שאחזיר לו תשובה אם אני צריך להשתתף בתיקון או לא וציין שאכן הרכב נמוך באופן יחסי לשאר הרכבים.

שלום רב. ראשית זה משמח לשמוע על האמון הדדי ביניכם, והרצון לברר דעת תורה. על פי נתוני השאלה אתה פטור משלם, כיון שנחשב הדבר ל"מתה מחמת מלאכה" (ראה בהרחבה). מקורות והרחבה: פשוט במשנה (ב"מ צג.) ששואל חייב אפילו באונס, משום שכל ההנאה שלו. עם זאת יש כמה אופנים ששואל אינו חייב באונסים. בגמ' (ב"מ צו:) מבואר, שאם שאל מחברו בהמה והיא "מתה מחמת מלאכה" שעבורה שאל אותה, פטור. כיון שהשואל יכול לומר לו "לאו לאוקמי בכילתא שאילתה", אלא להשתמש בה. והוא הדין לכל חפץ שהתקלקל מחמת השימוש הרגיל בו. אולם אם השימוש היו שלא כדרך שימושו הרגיל או שהתשתמש בחפץ מלאכה אחרת מזו שלמעה שאלה, אפילו אם שינהה מלאכה קלה יותר, הרי השואל חייב בכל אונס שיבוא (ראה שו"ע חו"מ ש"מ א'). ונחלקו הפוסקים האם השואל חייב דווקא במקרה שניתן לתלות שמתה מחמת השינוי, כפי שסובר הסמ"ע (סק"ד), אולם לדעת הנתיבות (סי' שמ"א סקי"ג) השואל חייב בכל אונס שיבוא אפילו אם אין לתלותו בשינוי, כיון שהמשנה מדעת הבעלים נחשב לגזלן, ומתחייב בכל אונס שיבוא. בגדר מחמת מלאכה נחלקו הפוסקים, דעת מרן השו"ע (שם ג') שכל אונס שידע המשאיל שעלול לבוא בשעת המלאכה, ולא היה בא שלא בשעת המלאכה, הוא נחשב כמתה מחמת מלאכה, אף שאינו מחמת המלאכה. ואילו לדעת רבנו הרמ"א (שם) אונס של מתה מחמת מלאכה, נחשב רק אם אירע האונס מחמת המלאכה עצמה, כגון שהבהמה נתייגעה במלאכתה ומתה או שנתקלה בדרך ונפלה ומתה. ומחלוקתם תלויה במחלוקת ראשונים בטעם הפטור בדין מתה מחמת מלאכה, לדעת הרשב"א וסיעתו (הובא בשטמ"ק ב"מ צו:), יש לפטור את השואל הואיל והמשאיל ידע שיתכן שיקרה נזק בשעת המלאכה, ואדעתא דהכי השאילו לו, והוי כמחל לו מראש. וכתב במחנה אפרים (שאלה סי' ד') שזו סברת המחבר שפוטר בכל אונס שעשוי לבוא. ואילו לדעת הרמב"ן וסיעתו (שטמ"ק שם) טעם הפטור, מכיון שאין השואל מקבל עליו אחריות על אונס בשעת מלאכה שבא מחמת פשיעת המשאיל. וכתב הש"ך (שם סק"ה) שזו סברת הרמ"א. במקרה של ספק אם מתה מחמת מלאכה, דעת הרמ"א (שם) שאין השואל פטור אלא אם כן יש ודאות שמתה מחמת המלאכה, כגון שנתייגעה הבהמה ונתחממה ומתה או נפלה ומתה, שרק כך יש רגלים לדבר שמתה מחמת המלאכה. אך כשיש ספק כגון שמתה פתאום בשעת המלאכה או אחריה, והשואל לא הרגיש לפני כן שהיא עייפה, חייב. אולם לדעת השו"ע (ע"פ הש"ך סק"ז) גם בספק השואל פטור. ובנידון דידן לאחר בירור, השואל נכנס ויצא מחניה שגרתית שיש לכל השכונה שם, ויש בה ירידה שאינה יוצאת דופן, ושאר הרכבים שנכנסים ויוצאים מהחניות אינם פוגעים בחלק התחתון שלהם בכביש. וכמו כן המשאיל היה מודע לכך שהרכב שלו נמוך באופן יחסי לשאר רכבים תקינים, וממילא אדעתא דהכי השאיל את הרכב, והוי כאילו מחל מראש כפי שכתב הרשב"א, ואף לדעת הרמב"ן פטור מטעם שאין השואל מקבל על עצמו אחריות על אונס שבא מחמת פשיעת המשאיל. אם יש לך ספקות נוספים, ראוי שתשתתף איתו בסכום מועט עבור התיקון, אך כאמור מעיקר הדין אתה פטור. בברכת התורה,