שלום רב, ידוע שזמנים מיוחדים אינם ציון בעלמא. האם יש ליום העצמאות רמז בפנימיות התורה?

שלום וברכה. אכן מבואר בדברי רבותינו ז"ל כי חגים וזמנים מיוחדים בעם ישראל אינם רק זכר למאורעות, אלא יש בהם השפעה רוחנית הקבועה בזמן עצמו, ומתעוררת לפי עניינו של אותו זמן (עי' דרך ה' לרמח"ל). והנה מצאנו בפירוש רבנו האריז"ל על מגילת רות (צדיק יסוד עולם), בביאור הפסוק (רות ג', י"ג): "ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר", שרמוז בו סוד הגאולה. "ליני הלילה" – לילה מורה על הגלות... "והיה בבוקר" – כשיתחיל להזריח עמוד השחר בזמן הגאולה, "אם יגאלך טוב יגאל" – תהיה הגאולה מיד בבוקר... "ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי – חי ה'" – חי הוא בסוד יסוד, ה' הוא תפארת, ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב, באשר שנוגע אל זמן הגאולה. עד כאן לשונו. מסוף דבריו נראה שיש רמז למידת ה"יסוד שבתפארת", שזו המידה המתגלית ביום ה' באייר. ואם נסתכל בגימטריה – "שכבי עד הבקר" עולה 713, כמניין התש"ח (1948 למניינם) – שנת הקמת מדינת ישראל. כמו כן, מידת התפארת היא קו האמצע ומיוחסת ליעקב אבינו ע"ה, הנקרא ישראל. ומידת היסוד מיוחסת ליוסף הצדיק, ובשם הגר"א נמסר (עי' קול התור, לר' הלל משקלוב) כי ענייני יישוב הארץ והופעת הכוחות המעשיים של הגאולה והנצחונות במלחמה, שייכים לבחינת "משיח בן יוסף", וכעת ניתן להבין מדוע ספירת "יסוד שבתפארת" בה' באייר. עוד כתוב בשם רבנו האריז"ל (מחברת הקודש, דף כ"ג, עמודה ג') שיום כ' לעומר (ה' באייר) מכוון כנגד תיבת "ישמחו" שבפרק "למנצח בנגינות מזמור שיר". ויש בזה רמז לשמחה המתעוררת עם חזרת כנסת ישראל לתיקונה. ואין שמחה גדולה יותר כאשר עם ישראל חוזר לעצמו ומתחיל לבנות בארץ הקודש את הקומה הרוחנית והגשמית שלו. מסופר שרבנו הגר"א שלח את תלמידיו לארץ ישראל, והם חנכו דווקא בה' באייר בית מדרש (קול התור, פרק ה', עמ' 114). כמו כן, ידוע שימי העומר הם ימי דין, ובספר מדרש שלמה מובא בשם הגר"א שהדין שולט בכל הימים, חוץ מיומיים שבהם אין הקליפה שולטת: יום העשרים בעומר (ה' באייר), ויום הארבעים ושניים בעומר (יום שבו היה הכיבוש העיקרי של ירושלים, ובסיומו מציינים את יום ירושלים). כמובן שיש עוד הרבה מקורות בפרד"ס תורתנו הקדושה שניתן להרחיב בהם בענייני יומא דקא גרים, וכתבתי מעט מזעיר. יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו.