שלום לכבוד הרב. האם מותר לעגל מעט את סכום פירעון ההלוואה, כאשר אין למלווה עודף, או כאשר אינני זוכר בדיוק כמה אני חייב לו?

שלום רב. יש להיזהר מלתת למלווה יותר מסכום החוב בשעת הפירעון, אפילו אם לא התנו על כך מראש. אולם כאשר ברור שהתוספת אינה ניתנת עבור ההלוואה, כגון שאין למלווה אפשרות לתת עודף, או שהלווה מסופק בסכום המדויק של החוב, יש מקום להקל. ולמעשה, טוב לומר למלווה שיתן את העודף לצדקה עבורו. הרחבה: הנה מקור הדברים בגמ' (ב"מ עג:), שם מסופר שרבינא היה נותן מעות לאנשי המקום, ובשעת הפירעון היו מחזירים לו יותר. רב אשי התיר זאת משום ש"אוזולי מוזלי גבך", כלומר שהתוספת ניתנה כמתנה ולא כתמורה להלוואה. ופירש רש"י שכיון שהמלווה לא פסק עמהם ומדעתם נתנו, מותר. אולם הרא"ש (שם פ"ה סי' ס"ז) הסתפק בדבר, וכתב שיש לחלק בין מתנה הניתנת לאחר פירעון ההלוואה, שהיא בכלל ריבית מאוחרת ובה יש להקל, לבין תוספת הניתנת בשעת הפירעון, שאז היא נראית יותר כריבית. ולהלכה פסק המחבר (סי' ק"ס סע' ד') להחמיר, שאפילו אם הלווה נותן למלווה יותר מדעתו בשעת הפירעון, בלי שהתנו על כך ואפילו אינו אומר שנותנו בשביל הריבית, הדבר אסור. והוסיף בשו"ע הרב (ריבית ועסקה סע' ז') שבשעת הפירעון לדברי הכל אסור לתת ולקבל אפילו דבר מועט יותר מן החוב, בין מעות ובין דבר אחר, ואפילו כאשר אינו מתכוון כלל לתת זאת מחמת ההלוואה, משום שכל תוספת בשעת הפירעון נראית כריבית. אך ע' במחנה אפרים (ריבית סי' יז) שכתב שאם פירש ואמר שהדבר ניתן לשם מתנה, אין בזה איסור. ובנידון שאלתנו, יש מקום לחלק. כאשר עצם המקרה מוכיח שהתוספת אינה מחמת ההלוואה, כגון שאין למלווה עודף והלווה מעגל את הסכום, או שהלווה אינו זוכר את סכום החוב המדויק ורוצה לתת מעט יותר כדי לצאת מן הספק, יש מקום לומר שאין כאן תוספת שניתנה מחמת ההלוואה. אמנם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' פ"ח), נשאל מה הדין במקרים אלו שאין לו עודף או שהוא מסופק על הסכום, והעלה שטוב שהתוספת תינתן לצדקה עבור הלווה, או שייאמר במפורש שהיא ניתנת במתנה. וכ"כ בספר ריבית לאור ההלכה (פרק ג הערה ה). מקור דברי המנחת יצחק, ע"פ השו"ע (סי' ק"ס סע' י"ז) שת"ח שהלוו זה את זה מותר להם להוסיף עד חומר כי הדבר ידוע שדעתם למתנה ולא עבור ההלוואה. אולם בספר נתיבות שלום (סי' ק"ס אות ח') דחה את הראיה, וכתב שכאשר מצד עצם הפירעון ניכר שהתוספת אינה ריבית, יש יותר מקום להתיר. וכן כתב בשבות יצחק (ד' י"א), וכן דעת הגר"ש ידידיה זעפרני שליט"א, (הוב"ד במשפט שלום סי' קס אות ב'), על פי המחנה אפרים שהתיר אף יותר מכך, לשיטתו כל שפירש ואמר שהסכום הנוסף ניתן לשם מתנה, אין בזה איסור אפילו בשעת הפירעון. למעשה דעת רוב הפוסקים שראוי להחמיר בזה (ראה ברית פנחס ס' התשובות ח"א ט"ו, רבית לאור ההלכה שם, ובמשפט שלום שם בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל והגרמ"מ קארפ שליט"א ועו"פ), לכן כאשר מדובר בעיגול סכום קטן מחמת שאין אפשרות לתת עודף, או כיון שיש ספק בחישוב החוב, יש מקום להקל. אך ראוי לומר למלווה שיתן את העודף לצדקה, ובכך לצאת מכל חשש. בברכה רבה,