נאמר... אשרי מי שבניו זכרים, ואוי לו למי שבניו נקבות?" וכי לא היה צריך לכתוב, ואוי לו למי שבנותיו נקבות?

שלום בבית הבחירה למאירי (קידושין פב/ב) כתב: "אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות ואף על פי שפשוטו של דבר כך הוא יש להוסיף בפירושו שבניו נקבות שהזכרים פחותים וחסירים ואשרי מי שבניו זכרים שנמצא בהם השלמות המכוון בהם על זה נאמר גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו". המאירי מדייק בדברי הגמרא מדוע לא נאמר "בנותיו נקבות". ומבאר שאין כל חסרון במי שבנותיו נקבות שכן כך ראוי שלבנות יהיה תכונות ומאפיינים של נקבה, הגמרא מציינת שמי שבניו - נקבות זהו מצב של חסרון, שכן לכל מין יש את היתרון שלו ואת התכונות המתאימות אליו, ואין זה נכון ולא שייך ואף מזיק שמי שקיבל כלים ותכונות מסוימות לא יוציאם בדרך המתאימה לו ויבחר בדרך המנוגדת לאישיותו. זהו פספוס והפסד. "אוי לו למי שבנותיו נקבות". יום טוב