שלום רב, מתוך עיון ישיר וטקסטואלי במיטב הכלים של פשוטו של מקרא בתורה שבכתב, עולות בי שלוש שאלות עקרוניות בנוגע לפער שבין הכתוב לבין ההלכה והמנהג המקובלים: 1. איסור "בל תוסיף" ו"בל תגרע": בדברים ד', ב' ("לֹא תֹסִפוּ עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ") ובדברים יג', א', מופיע ציווי חד-משמעי שלא להוסיף ולא לגרוע מצוות. כפשוטו של מקרא, הטקסט אוסר באופן מוחלט קביעת סייגים או חוקים דתיים חדשים בידי אדם. 2. סוגיית הוצאת זרע לבטלה: בתורה שבכתב אין כל איסור מפורש או כללי על הוצאת זרע. המקרה של אונן (בראשית ל"ח) עוסק באופן ספציפי בהתחמקות ממצוות ייבום ומאי-רצון להקים שם לאחיו, ולא באיסור עצמאי ועקרוני על עצם הוצאת הזרע. 3. איסור בשר בחלב: הכתוב בשמות כג', יט' ("לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ") מנוסח באופן ספציפי וממוקד. ההרחבה ההלכתית לכדי הפרדה מוחלטת בין כל סוגי הבשר והחלב, כולל איסור אכילה והנאה, נראית כתוספת מאוחרת שאינה נשענת על פשט הכתוב. כיצד מתיישבות הרחבות וסייגים אלו עם האיסור המפורש והתקף של "לֹא תֹסִפוּ עַל-הַדָּבָר"? בתודה ובברכה.

א. גם אם היית צודק [ואינך - כדלהלן], גם אז, אנחנו - הרבניים, לעומת הקראים - קיבלנו שתי תורה ולא "רק" אחת: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אלה הם "תרי ריעין דלא מתפרשין", ושעה שחז"ל ביארו לנו את התורה כך, ולא אחרת, הרי שזו, ורק זו, הפרשנות המוסמכת. ב. הטענה שרק אלה הנושאים שפשוטו של מקרא נראה שונה מההלכה שמן התורה שגויה בעליל, שכן יש הרבה הרבה יותר. וכי מה עם "עין תחת עין"? ומה עם הלכות שחיטה? ומה עם הלכות שבת? ועוד ועוד הרבה מאוד, כהנה וכהנה, שידועים לנו מחז"ל, ובכל זאת הם דאורייתא. אז למה בודדת דווקא ורק את אלה? ג. ומדוע אתה מתעלם מפרשנים, שלפי דרכם, חתרו לתאם מקרא והלכה - "הכתב והקבלה", כדוגמת רבי יעקב מקלנבורג, כדוגמת המלבי"ם, ועוד, ששיברו עליהם, ועל שכמותם, את קולמוסיהם? האומנם התאמצת לסמן עיגול אחר שכבר נעצת את החץ (ולכן העלמת את שמך)? לא רציני. ד. בתמצית: קמחא טחינא טחנת; אלה שאלות ישנות, וכיום אפילו עבשות, אשר במסגרת זו מיותר ומביך להשיב עליהן. ה. ובכל זאת, פטור בלא כלום, אי אפשר, ולו רק כדי לסבר את האוזן - אתייחס אפוא במילים ספורות לדוגמה הראשונה שציינת. אכן ישנו איסור מן התורה להוסיף מצוות שיוגדרו מן התורה - "דאורייתא", וכך גם לגרוע מהן. ובשל כך חז"ל הקפידו שכל מה שהוסיפו הוגדר כ"דרבנן" (חנוכה, כדוגמה) ואף מצוה דאורייתא לא "נגרעה" לחלוטין. מה לך אפוא כי תלין? אבל בסופו של דבר הכל חוזר להתחלה: קבלת תורה שבעל פה. על זה יקום ויפול דבר. אם לנושא זה, במהותו, נשואות עיניך, עיין נא בחיבורים רבים שהקדישו דברים ארוכים לעניין זה, כבר ישנים וגם חדשים.