בס"ד שלום. אני רוצה לשאול שאלה בנושא צניעות: למה אנחנו הבנות, צריכות ללכת בצניעות? ב"ה אני הולכת בצניעות עם חולצה שלושת רבעי ועם חצאית מתחת לברך. אבל, אני לא מדברת על חצאית, אלא בעיקר על החולצה בקיץ. הבנים, לא צריכים ללכת עם חולצת שלושת רבעי בקיץ בשיא החום!! וגם עוד משהו: למה הבנים קבעו לנו את הלכות הצניעות? הם הלכו בשיא הקיץ עם חולצת שלושת רבעי, בגלל שההלכה קבעה להם? אם הבנות היו קובעות את הלכות צניעות אני הייתי יותר שלימה עם ההלכה בגלל שהבנות בעו אותה. אני רוצה רגע לחדד את השאלה: מה זה משנה לקב"ה אם אני הולכת עם חולצה מעל המרפק או מתחתיו, או עם חצאית מעל הבר או מתחתיה?!

שלום לך, צניעות היא לא צורת לבוש, אלא תכונה בנפש. הדבר שמבדיל בין בני האדם לבעלי החיים, זה הצורך הפנימי להיות צנוע. בעלי חיים [=גם החכמים ביותר שבהם] אינם מכסים את גופם. אבל בני האדם בכל מקום, יצרו לבוש המכסה את גופנו. אנחנו מכסים את גופנו, לא בגלל שיש בנים [=או בנות] בעולם, אלא בגלל מה שאנחנו ביחס לעצמנו. בגלל שזו תכונתנו הפנימית. מצוות התורה לא באה לכפות עלינו איסור חיצוני, אלא לעזור לנו לממש את מה שיש בנו - את תכונת הצניעות, שהיא אחד הדברים היקרים שיש בכל אחד ואחת מאיתנו. זה נכון שגבולות הלבוש ודרך הופעת תכונת הצניעות, משתנות מתרבות לתרבות, אבל ככלל התכונה הזו קיימת בכל אדם באשר הוא אדם. לא הבנים קבעו את הלכות הצניעות, והאמת היא שגם לא התורה, אלא התכונה הפנימית שלנו. התורה אמנם סימנה גבולות [=עד המרפק], אבל באמת זה חלק ממה שאנחנו וממה שאנחנו צריכים לממש בחיינו. ומצד זה, באמת לקב"ה לא כל כך משנה אם השרוול של החולצה מכסה את המרפק או לא, וגם לא מפריע לו אם החצאית מעל הברך או מתחתיה. לך זה צריך להפריע. את צריכה לבחור כיצד את רוצה לממש התכונה שהופכת אותנו לבני אדם: את הצניעות. הלכות צניעות מעלות את השאלה הנוקבת: איך אנחנו מתייחסים לעצמנו? וגם: איך אנחנו רוצים שאחרים יתייחסו אלינו? האם אנחנו רוצים להדגיש את הגוף שלנו או דווקא להדגיש את הצניעות שלנו, שמבטאת באמת, את מה שיש בנו - את הטוב בתוכנו. כשאנחנו לא שומרים על צנעותינו לקב"ה מפריע שאנחנו בעצם פוגעים בעצמנו. זו באמת סוגיה ארוכה, ובמסגרת תשובות קצרות לא ניתן לעמוד על כל הפרטים שלה, אבל הבסיס הוא בהכרה, שהצניעות היא בעצם תכונה פנימית שלנו, ולא איסור חיצוני. וככל שנתרגל לראות את זה כך, יקל עלינו לממש את התכונה הזו בחיינו. בברכה אוריאל טויטו