האם בן אדם שסובל מהדברים הבאים: דיכאון חזק, חרדה חברתית חזקה, אוסידי חזק, דה סוציאציה חזקה שלא באה בהתקפים אלא הבן אדם ממש חיי אותה והוא סובל ממש ואיבד כמה בני משפחה שהיו הכי יקרים לו, אין לו חברים בכלל כבר 6 ומשהו שנים גם בגלל הדיכאון וגם בגלל החרדה חברתית והוא עכשיו נמצא בצבא בסדיר ואפילו הפסיכיאטר לועג לו שמה שהוא חווה זה חלש וכמעט כלום ושהוא ביומיות ולא בקרבי אז אין לו על מה להתלונן והבן אדם הזה מסיים בשש ופשוט הולך למיטה ולמשפחה שלו לא אכפת שהוא סובל ולא חיי ואף אחד לא תומך בו והוא פשוט לא מדבר כל היום כל יום כי אין לו עם מי.. האם הבן אדם הזה כשהוא מתאבד, הוא הולך לגיהנום? למרות שהוא לא חיי בחיים שלו?

שלום רב יש לנו אחריות על החיים. לא מקובל ולא נסלח למי שמדבר ועוזר למישהו ליטול חיים. חלק מן האוירה שגורמת לכך שאנשים מתאבדים שמדברים על זה. חלק מן האוירה שמצמצמת זאת כאשר אנו לא מאשימים אלא נחלצים לעזרה ומאירי פנים לכולם. במיוחד להאיר פנים לאנשים שיש להם קשיים לאנשים שהם חולים. יש מחלות בגוף ויש מחלות בנפש. את כולם אנו מעודדים ולא מאשימים. לכולם אנו נותנים יד ועוזרים להם לחזור ולחיות חיים בריאים. כל טוב