כיצד ניתן להסביר את דברי מסילת ישרים בפתיחתו, שכל הדברים השמיים שבעולם הזה נועדו אך ורק לשם נסיון? האם אין ערך עצמי במדעי החול, במאכלים טעימים, בעצים נאים וכו'?

הרמח"ל בדבריו "כי כל ענייני העולם הזה בין לטוב בין לרע הם נסיונות" לא התכוון לומר שהם רק נסיונות, אלא שבכל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא ניסיון לאדם האם ידע להשתמש בו ליעודו הנכון או שמא ישתמש בו למילוי תאוותיו ולהגררות אחרי יצריו. וגם דבר שנברא לצורך חשוב יכול להיות לניסיון אם ידעו לנצלו למטרה נכונה. ואם האדם ישתמש בו רק להנאתו ולמילוי יצריו הרי שהוא הופך אותו לכלי למטרה נמוכה, וכאשר הוא משמתמש בו לעזרה לעבודת ה' שלו הרי שהוא מעלה אותו יחד איתו בעבודתו. וטעם הדבר, שלכלל הבריאה שני צדדים. מצד אחד כולה כלים שבאו להכשיר את האדם להתקרב לבוראו ולעובדו, ובכך להיות נאמן ליעודו. ומצד זה החומר כולו, כולל מדעי החול כולם וכל עולם הטבע הוא אמצעי וכלי לעבודת ה'. ומי שהופך אותו למטרה לעצמו, מאבד את עולמו שלו. ובמקום להתקדם אל מטרתו הוא נסוג למדרגת החומר והונאותיו. אולם צד שני יש בבריאה (כפי שמסביר הרמח"ל עצמו בשער הקדושה) והוא שסוף כל מה שנברא להתעלות. ומצד זה יש ערך עצמי לכל מה שברא הקב"ה מצד שהוא מעשה ידי ה'. אלא שעילוי כל הנבראים תלוי בעבודת האדם. נמצא שדווקא כאשר האדם אינו משתעבד לטבע ולהנאותיו, הרי שהוא מרומם אותו והופך אותו מאמצעי ומניסיון, לדבר בעל תכלית עצמאית, וכאשר האדם מתייחס אל הטבע ככלי לסיפוק הנאותיו הוא מותיר בדרגת ניסיון לאדם ואמצעי בלבד.