הרמב"ם כותב בהלכות ע"ז פרק י' הלכה ד' שאסור לספר בשבחן, אפילו לומר כמה נאה גוי זה. ומאידך בספר שערי קדושה מאמר א' משמע יש ענין אפילו לאהב גוים, כיצד מתיישבים הדברים?

שלום וברכה. דברי הרמב"ם נובעים מאיסור לא תחנם, שאסור לתת להם חן, לשבח את מעשיהם וכדומה, אם לא לצורך מיוחד כפי שנתבאר בפוסקים, והטעם לכך מבואר בלשון הרמב"ם (שם): "מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים". וכמובן שאין בכך סתירה לדברי המהרח"ו בשערי קדושה, כיון ששם הכוונה שיהיה לאדם אהבה לכל בריה של ה' יתברך. אבל צריך להזהר ולדעת שיש סדר עדיפיות ורק אחרי שאדם אוהב כראוי את המעגלים הקרובים אליו, אז הוא ראוי להתבונן באהבתו במבט כולל על כל הבריה כולה, דצח"מ, דומם, צומח, חי, מדבר, ומתוך כך לשבח למי שאמר והיה העולם. ובזה יתקיים בך: "ישראל אשר בך אתפאר". בברכת ה' עליכם,