רש"י (ז, כה) כתב בשם המדרש שכל מכה במצרים היה שבעה ימים, אבל כל מכה היתה נגמרת כאשר פרעה היה מבקש ממשה שיסיר את המכה, אז איך יצא שכל פעם היו שבעה ימים בדיוק (חוץ ממכת חושך שהיה שש ימים והמפרשים מקשים על זה; ומכת צפרדע שביקש שיסיר למחר אז גם בסוף היו שבעה ימים)?

שלום הפרשן הרב דוד צבי הופמן כותב את הדברים הבאים (שמות פרק ח' פס 'ח') משה הבטיח לו לפרעה מה שהבטיח מבלי שנצטווה על כך מפי ה׳. עתה הוא מתפלל, שאמנם ה׳ יקיים את הבטחות-נבואתו. וכן הוא אצל אברבנאל – ״ולכן פחד משה, אולי היה רצון ה׳ שתתמיד מכת הצפרדעים שבעה ימים כמו שהתמידה מכת הדם, ושהוא מיהר את הקץ שלא ברשות גבוה, ומפני זה הוצרך לצעוק אל ה׳ שיקיים דבר עבדו בזה... והוא אמרו על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, רוצה לומר, על הדבר ששם משה לפרעה בענין הצפרדעים, והוא שיסורו למחר, ויהיה על דבר כמו על הדיבור והמאמר אשר שם משה לפרעה בענין הצפרדעים״. מדבריו עולה שבאופן פשוט ללא בקשה של פרעה היתה כל מכה שבעה ימים ובמכת הצפרדעים משה ביקש מהקב"ה שיענה להבטחתו לפרעה ויסיר את הצפרדעים לפי המועד אותו קבע משה. בדומה לכך כותב האור החיים (שמות פרק ז' פס' כ"ה) באופן כללי: "וסובר אני שהגם שהיה גבול למכה היתה מסתלקת אם היה משה מתפלל קודם הזמן ההוא". זאת אומרת שאף שלכל מכה נקצב זמן (שבוע או שלושה שבועות - לפי שתי הדעות במדרש) אן משה היה מתפלל שתפסיק המכה לפני הזמן תפילתו היתה נענית. האבן עזרא וכן הרשב"ם סוברים שרק מכת דם היתה שבוע, וזה לשונו של האב"ע (פרק ז' פס' כ"ה): וימלא – הזכיר זה בעבור שעמדה המכה ימים רבים, ולא כן בשאר המכות. יום טוב