האם גילוי טפח או שוק אצל אשה נחשב גילוי עריות?

שלום הרב, ע"פ הגמרא במסכת ברכות דף כד: טפח באישה ערווה, שוק באישה ערווה וכו האם כאשר אישה עוברת על אחד מן הלאווים, האם היא עוברת בגילוי עריות? ומה דין המסתכל?

שלום וברכה, אישה שלא מתלבשת בצניעות עוברת על כמה איסורים. בספר לבושה של תורה (סי' לז) מנה שבעה פסוקים שעוברת עליהם אישה שלא מקפידה על הלכות צניעות הלבוש. בין האיסורים: 'ופרע את ראש האשה' (שלומדים ממנו לא רק על חיוב כיסוי ראשה של האשה אלא גם חובת כיסוי עיקר גופה ושוקה ע"ש), 'והיה מחניך קדוש', 'לפני עור לא תתן מכשול' ועוד ע"ש גבר המסתכל באשה כדי ליהנות מיופייה יתכן שעובר איסור תורה: באופן שמביא עצמו לידי הרהורי עבירה עובר על "ונשמרת מכל דבר רע" (ראה כתובות מו., אגרות משה אבהע"ז ח"ד סי' ס). ויתכן שהמביט באשה כדי ליהנות מיופייה (אשת איש או נדה) גם עובר על איסור "לא תקרבו לגלות ערווה" (עי' סנהדרין עה. אגרות משה שם, דברי יציב חו"מ עט). הרחבה: יש לדון אם המסתכל באשה כדי ליהנות מיופייה עובר על איסור "לא תקרבו לגלות ערווה". מחלוקת רמב"ם ורמב"ן אם ישנו איסור דאורייתא בקריבה בעריות בלי ביאה בספר המצוות לרמב"ם (מצות לא תעשה שנג) כתב: "שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות. והוא אמרו יתעלה באזהרה מזה (אח"מ יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. כאילו יאמר לא תקרבו מהן קירוב יביא לגלות ערוה". וכן כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק כא הלכה א): "כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה". הרמב"ן (בהשגות לספר המצוות שם) חלק על הרמב"ם וכתב שאין לוקים אלא על ביאה, והאיסור של חיבוק ונישוק הוא מדרבנן או אסור מהתורה ללא מלקות כעין חצי שיעור. האם לדעת הרמב"ם אסור מדאורייתא להסתכל באשה כדי ליהנות מיופייה? ויש לדון אם לדעת הרמב"ם יש איסור דאורייתא כשמסתכל על אישה לשם הנאה מיופייה. בגמרא (סנהדרין עה.) מסופר על אדם שהתאווה לאשה ורצה אותה עד כדי שהסתכן. בכל זאת חכמים אסרו עליו אפילו לדבר עם האשה. וז"ל הגמרא (שם): "אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. - תעמוד לפניו ערומה? - ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. - תספר עמו מאחורי הגדר? - ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר. פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני. חד אמר: אשת איש היתה, וחד אמר: פנויה היתה. בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה - שפיר. אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי כולי האי? - רב פפא אמר: משום פגם משפחה. רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות". וביאר הר"ן (על הרי"ף מסכת עבודה זרה ט.) שיש ללמוד מגמרא זאת שדברים אלו אסורים מהתורה, וז"ל: "ובודאי שדברים הללו אינן גלוי עריות ממש אלא שעובר בהן בלא תקרבו לגלות ערוה שהוא לאו דגלוי עריות". ובש"ך (יו"ד קנז י) ביאר שהר"ן סבור כרמב"ם שיש לאו דאורייתא של "לא תקרבו לגלות ערוה" גם בלי ביאה. וכן פסק הש"ך (שם). וכן כתב האגרות משה (שם): "על כל פנים מפרש שגם דבור עם אשה לשם חבה הוא בכלל הלאו כמו נגיעה בגופה וחבוק ונשוק דאסור בלאו דלא תקרבו מדאורייתא". לפי זה היה נראה שגם הסתכלות באשה אסורה מדאורייתא. אלא שצ"ע מדברי הרמב"ם בהמשך שכתב שהמביט ביופייה של אישה לוקה מכת מרדות בלבד, וז"ל (איסורי ביאה פרק כא הלכה ב): "ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות". ובשו"ת אגרות משה (שם) כתב שצריך לומר שהדברים שמנה הרמב"ם בהלכה ב הם רק דברים שהגבר עושה בעצמו והאישה מצידה לא עשתה כלום, שהוא מריח בשמים שעליה ומביט ביופיה וכן קורץ בידיו ורגליו ורומז בעיניו וכן המסתכל ליהנות ממנה, שלא שייך שיבוא לידי גילוי עריות מאחר שלא נראה מהאישה שהיא גם כן רוצה קשר מסוים, ולכן האיסור הוא רק מדרבנן. ובאגרות משה (שם) משמע שכאשר מדובר בקשר משותף בין בחור לבחורה יש איסור דאורייתא גם בהסתכלות באשה שהרי כתב: "הרי הוא איסור החמור גם מדאורייתא שאיכא בקשרי רעות שיש לנער עם נערה שאף אם יזהר מחבוק ונשוק ונגיעה ויחוד איכא מה שמדבר עמה איזה משך זמן בדרך חבה ונהנה מזה ומהסתכלותו בה". משמע שגם ההסתכלות אסורה מדאורייתא כאשר מדובר בקשר שהיא שותפה לו. ועיין בדברי יציב (שם) שהציע לומר שגם לרמב"ם דיבור עם אישה אסור רק מדרבנן, ע"ש.