האם התכלת נגנז עד בניין בית המקדש?

ידוע שיש רבים היום הלובשים תכלת. איך זה אפשרי לחדש את התכלת בימינו, והרי מבואר במדרשים ובאר"י ז"ל שהתכלת נגנז, ומשמע שעד שיבוא המשיח התכלת לא יתגלה? אני לא מתכוון שתתייחס לכל הדיון על התכלת אלא רק לטענה הזאת שאם התכלת נגנז אז אין מקום לחדש אותו בימינו.

שלום וברכה, אכן מבואר במדרש (במדבר רבה שלח) שהתכלת נגנז. וכן הביאו בשם האר"י ז"ל (פרי עץ חיים שער הציצית פרק ד) שלאחר החורבן אין תכלת. על פי זה העירו כמה מגדולי ישראל בדורות האחרונים בייחס לזיהוי התכלת של האדמו"ר מראדזין ועל הזיהויים שאחריו – שלפי המדרשים והאר"י ז"ל התכלת נגנז (ישועות מלכו ח"א א-ג, הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות ח"א סי' ב, הגרע"י במעין אומר ח"א פ"ג סי' ג, הרבי מלובביץ באגרות קודש חלק יז אגרת שפב, ושו"ת מנחת אשר ח"ב סי' ב). בכל מקרה גם הפוסקים שהזכירו מקורות שהתכלת נגנז לא אמרו כך בצורה מוחלטת, אלא כתבו בפירוש שאם יש לנו את הוכחות שזו התכלת - אנו מחויבים מהתורה להטיל תכלת בציצית. וכך מוכרח לומר שבפועל היה תכלת גם לאחר חורבן הבית, לפחות עד ימי האמוראים (ראה מנחות מג.). ולפי זה צריך לומר שאין כוונת האר"י ז"ל שאין שום אפשרות שתימצא תכלת שלא בזמן המקדש, אלא כוונת האר"י ז"ל שהתכלת קשור לאור הגדול שהיה בבית המקדש, ושעתיד להיות בגאולה השלימה. וכתב האדמו"ר מראדזין (עין התכלת פרט השלישי א) שעל פי הזוהר הקדוש במאה השישי לאלף השישי ייפתחו שערי החכמה ושפע משמיים לקראת הגאולה, ולכן מתאים שהתכלת יתגלה בעולם החל מאז, ע"ש. כיום שאנו רואים בעינינו שישראל חזרו לארצם, ויש לימוד תורה בעם ישראל כפי שלא היה אולי מאז בית המקדש – מתיישב על הלב שמצוות התכלת גם כן מתפתחת, ויותר ויותר לובשים אותה, ובראשם כמה מגדולי ישראל. הרחבה: מקורות שהתכלת נגנז כתב השולחן ערוך (סימן ט סעיף ב): "ציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים, חוץ משל פשתים לצמר, או של צמר לפשתים, בזמן הזה דליכא תכלת, מפני שהם כלאים". וכתב בביאור הגר"א: "בזה"ז כו'. ע' מ"ר פ' שלח ועכשיו אין לנו אלא לבן כו'". הרי שהגר"א ביאר כך את השולחן ערוך שהתכלת נגנז כמבואר במדרש (במדבר רבה פרשה יז סימן ה פרשת שלח): "ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז", ולכן כלאים בציצית אסורה. וכן מובא במדרש תנחומא (פרשת שלח סימן כט): "ועכשיו אין לנו אלא לבן, שהתכלת נגנז". עוד הביאו בשם האר"י ז"ל (פרי עץ חיים שער הציצית פרק ד): "אבל לאחר החורבן, הם הכל חוטי לבנים, ואין לנו תכלת, לפי שכל הציצית הד' של אח"כ, הם בחי' ד' מוחין דבינה דאמא, ואין שם תכלת". בדורות האחרונים כמה מגדולי ישראל כתבו להסתייג מחידוש התכלת של האדמו"ר מראדזין ומהזיהוי הארגמון שהרי התכלת נגנז כמבואר במקורות הנ"ל. כך כתב הישועות מלכו (או"ח סי' א): "לכן ודאי שאין לנו להחמיר ולחוש לצבוע חוט מדם דג ידוע אחר שכבר הוחזק אצל ישראל זה יותר מאלף שנה שנגנז התכלת ופשט לשון הספרי ומדרשו של האר"י ז"ל מסכים לזה". וראה עוד בדברי הישועות מלכו סי' ב, וסי' ג. וכן כתב האדמו"ר הרש"ב (אגרת קנח עמ' שנא): "אם כי על עצם העניין אי-אפשר לי להסכים. יען כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע בלקו"ת בהביאור דוהי' לכם לציצית דרוה"ב פ"ב תפס בפשיטות כהפרי עץ חיים דבזמן הזה אין תכלת". והמשיך אחריו הרבי מלובביץ, רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל (אגרות קודש חלק יז עמ' רלב, אגרת שפב): "ובמש"כ ע"ד חלזון ותכלת בהנוגע לפועל עתה בציצית, הרי ידוע אשר הרעישו על זה והתנגדו לזה, וגם ע"פ נגלה, גדולי עולם בעת יצא חידוש זה מראדזין. וגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לא הסכים על החידוש בשו"א. ואין עתה תח"י מכתבו בזה. אבל זכורני שמביא שע"פ קבלה יהי' ענין התכלת רק לעת"ל. ואנו אין לנו אלא דברי כ"ק אדנ"ע". והגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סי' ב) הביא בתשובתו על הזיהוי החדש של התכלת (המכונה 'פורפורא' או 'ארגמן קהה קוצים') את דברי הישועות מלכו שפשט לשון הספרי פ' ברכה ומדרשו של האריז"ל מסכים לזה שאין תכלת אלא בזמן ביהמ"ק. וכן כתב הגר"מ אליהו זצ"ל (שו"ת הרב הראשי תשמ"ח תשמ"ט, ובספר דברי מרדכי שלח עמ' קז) שהתכלת נגנז. אך עיין שם שלא קבע הדבר במסמרות שאין זו התכלת האמיתית. ובשו"ת מעין אומר (ח"א פ"ג סי' ג) נשאל הגרע"י: פתיל תכלת של האדמו״ר מרוז׳ין, האם כדאי להטיל בטלית או לא? תשובה: אין צורך. שאלה: האם הדבר אסור? תשובה: אין בזה איסור. שאלה: אם כן למה לא לשים? תשובה: מפני שמקובל בשם האר"י הקדוש שזה לא יתגלה עד ביאת משיח צדקנו. עד כאן לשון המעין אומר. והביא שם בהערה במעין אומר ששמע מהגרע"י בשיעור שהזכיר סברא זו שהתכלת נגנז בשם הישועות מלכו. והגר"ח קניבסקי בדעת נוטה (תשובה רעג עמ' קלט) נשאל על כך, וז"ל: "שאלה: האם יש מקום להחמיר למה שי"א שמצאו את התכלת האמיתי דהא אף אם אינו כדבריהם לא יהא זה אלא לבן. תשובה: אין בדבריהם ממש, שחז"ל אמרו שהתכלת נגנז, ואי אפשר להמציא דינים חדשים בהשערות בעלמא בלי קבלה מאבותינו". וראה בקונטרס הזכרונות (ד יח) ובהערות 'הן זכרונן' (שם). ובשו"ת מנחת אשר (ח"ב סי' ב) כתב שטעות הוא לומר שאין למדין הלכה מן המדרשים, שכאן לא מדובר בהלכה אלא במציאות, ואין לזלזל במדרשים ובדברי האר"י ז"ל, ועוד שהמדרש הובא בגר"א בביאורו לשולחן ערוך. היה תכלת גם לאחר חורבן בית המקדש מוכח בגמרא שהיה תכלת גם בימי האמוראים (ראה סנהדרין יב. מנחות מג.). וכתב הישועות מלכו (סי' ב) שהתכלת נגנז בסוף ימי האמוראים. ולדעת הגרי"א הרצוג בימי רב אחא משבחא בעל השאילתות מראשוני הגאונים פסקה התכלת ולא היתה מצויה עוד (מובא במשנה אחרונה מצות תכלת בזמן הזה). אם כן יש להבין מהו כוונת האר"י ז"ל שהתכלת נגנזה אחרי החורבן. נאמרו כמה הסברים: א. אף שהיה תכלת עד זמן האמוראים, מכל מקום מן השמים הוסתר אחר כך כאשר נתעמק הסתר הפנים וגילוי השכינה (משנה אחרונה שם בשם הרש"ש בנהר שלום כוונות הטלית דף טז א). וכן כתב הרבי מראדזין (עין התכלת פרט שלישי א'): "שכוונתו שמחורבן הבית ואילך לא היה במציאות כל כך עד אחר כך שנשכח מאתנו לגמרי ולמיעוט מציאתו, ולימד זכות על ישראל שודאי הוא בהשגחה מהשי"ת, שלא נצרך לפי שעה, אבל לא שח"ו אנו נסמוך על זה לבטל מאתנו חיוב מצוה זו". ב. בתחילת ימי האמוראים פסקו להלכה שהתכלת מעכבת את הלבן ומסרו את הנפש על התכלת על אף שהיה סכנה בדבר. בסוף ימי האמוראים פסקו להלכה שאין התכלת מעכבת את הלבן וממילא הפסיקו להטיל תכלת בגלל הסכנה (שו"ת ישועות מלכו א). ג. כוונת האר"י ז"ל שההשפעה הנצרכת למצוות התכלת שייכת לבית המקדש (ואולי דווקא לבית המקדש הראשון). לפי זה גם כאשר הטילו תכלת שלא בזמן הבית לא היתה ההשפעה השלמה והאמיתית (הרבי הרש"ב במכתב הנ"ל). ד. האמוראים שהטילו תכלת שלא בזמן הבית הם עצמם היו בבחינת בית מקדש והמשיכו את ההשפעה האמיתית (הרב הרש"ב שם). אם נמצא התכלת בימינו חובה להטיל תכלת אף הפוסקים שהזכירו את המדרש ודברי האר"י ז"ל שהתכלת נגנז לא התכוונו לומר שגם אם נמצא את התכלת לא נטיל אותו. כך כתב בשו"ת ישועות מלכו (סימן ג): "אלא ודאי כדעת האר"י ז"ל דהאידנא אינו נוהג מצות תכלת, איברא שאם הי' בנמצא תכלת בבירור והי' ידוע לנו כיצד צובעין ודאי הי' ראוי לאחוז במצוה זו אלא שאין לנו בירור גמור שזה הוא תכלת". וכן כתב שם הרבי הרש"ב (במכתב שם). וכך נראה גם מהפוסקים האחרים. ונראה בדעת הפוסקים הנ"ל, שמכיוון שמבואר בדברי המדרשים והאר"י ז"ל שהתכלת נגנז קרוב לומר שלא נמצא את התכלת בימינו, ולכן לא צריך לחפש ולחקור אחר התכלת, וגם כשהרבי מראדזין ואחרים טענו שמצאו את החילזון שמתאים לסימנים של הגמרא – דעת הפוסקים הנ"ל הייתה שאין לקבלו בקלות משום שפשטות המדרשים והאר"י ז"ל מורים שהתכלת נגנז, ואם הסימנים מפוקפקים יש להניח שהוא לא התכלת האמיתי. הרב מראדזין ( עין התכלת פרט שלישי א) כתב בתקיפות לדחות את דברי מי שטען שאפילו אם יהיה תכלת לא מחויבים להטילו בגלל דברי האר"י ז"ל, וז"ל: "והמונעים את הרבים מלקיים את המצות הוסיפו פשע על חטאתם בכדי לחזק הבליהם תלו ביה בוקי סריקי בלשון הגאון המגיד הקדוש הנ"ל ובלשון האריז"ל שהבאתי במאמר שפוני טמוני חול (עמ' ו') לומר שפוטרים את העולם מחיוב מצות תכלת מכל וכל, שבזמן הזה אין חיוב בתכלת כלל ואפילו שיהיה נמצא תכלת, פוטרים מחיוב המצוה בטעמים ע"פ קבלה, ומצאנו את עצמנו מחויבים בדבר ללחום מלחמת מצוה להסיר זה החשד מעל הגאונים הקדושים ז"ל הנ"ל... ואפילו יתנבא אדם בנבואה נגד ההלכה, ויאמר שנתגלה לו מן השמים לגרוע או להוסיף על הפירוש המקובל כפי ההלכה, הרי הוא נידון לנביא שקר". ע"ש באריכות. גילוי התכלת קשורה לגאולה שהתחילה לזרוח עולה מדברי המדרש והאר"י ז"ל על פי כל ההסברים הנ"ל שהתכלת קשורה לבית המקדש ולאור של בית המקדש. כלומר גם לאחר החורבן מציאות התכלת נמשכה זמן מה, ועל דרך זה יכול להיות שהתכלת תתגלה בתחילת ימי האור של בית המקדש עוד לפני בניין הבית. כתב האמו"ר מראדזין שכבר אור הגאולה ושפע הדעת התחילו להאיר בעולם, ולכן מתאים שהתכלת תתגלה בימינו. וז"ל: "אף אתה אמור לו מהלכות הזוה"ק וירא (קיז.) ובשית מאה לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתקן עלמא לאעלא בשביעאה כבר נש דמתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא. והנה כהיום עבר יובל שנים מזה הזמן, ובהכרח להיות רשימא מאור הזה, והוא גם זמן הממוצע לשחיטת התמיד של בין הערבים לפי חשבון י"ב שעות היום באלף שנים. וזה נרמז בזוה"ק הנ"ל מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא, ועיין זוה"ק וישב (קפא: קפב.) מאי לעת ערב דא ערב שבת דאיהו זמנא דאלף שתיתאה כד"א ולעבודתו עדי ערב כי ינטו צללי ערב... כמו כן כשהש"י פותח האור יכול אף הקטן שבקטנים להגיע להאור. וכמו שבעת שהיה מצוי התכלת בזמן הבית, היו כל ישראל לובשים תכלת והגיעו לאור החכמה אף מי שלא היה מבין השורש, וכמו שנתבאר בפנים. כן גם מעת שנפתחו תרעין דחכמתא לעילא ומבועין דחכמתא לתתא, יכולים כל ישראל להגיע לקיים מצות תכלת בכל פרטיה ודקדוקיה, לתקן לעשות שורש למעלה ופרי למטה". ואף הישועות מלכו שהסתייג מהתכלת של הרבי מראדזין כתב: "ועם כל זה איני אומר קבלו דעתי ולהכריח להסיר התכלת אחר שלא נפסל גם אם איננו תכלת ואין לנו גם כן ידיעה ברורה שאינו החלזון ואפשר שמתנוצץ הגאולה" (שו"ת ישועות מלכו סימן ב). דברים אלו מתאימים לדברי הישועות מלכו שכתב לגבי העלייה לארץ (שו"ת ישועות מלכו יו"ד סימן סו): "ואין ספק שהיא מצוה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים". ובתשובות והנהגות (ח"א כו) כתב שלא נראה שהתכלת בזמן הזה שהוא זמן הסתר, וז"ל: "והנה בעצם השאלה אם זהו תכלת או לא אנו לא נוכל להכריע, אבל בסוד תכלת שדומה לרקיע שמזהיר עיקרה בזמן שרואים השגחת אלוקים בגלוי, ובימי התנאים עוד זכו וראו ולכך נמשך, אבל מאז חשך ומדרכי אלקינו ית"ש הסתר תוך הסתר, ולכן התכלת נעלמה עד שיתגלה בביאת משיח צדקינו, ולא נראה שדוקא בזה"ז שאין הסתר כמוהו זכינו להתגלות התכלת". אך יותר נראה שמתאים מאד שמצוות התכלת מתחזקת בימינו. שהרי עם ישראל חזר לארצו ואין כבר שיעבוד מלכויות, ויש לימוד תורה כמו שלא היה אולי מאז ימי בית המקדש. ומוסכם על כמעט כל גדולי הדור שאנו חיים באתחלתא דכאולה כפי שכתב בשו"ת יביע אומר (ח"ו אורח חיים סימן מא): "והגר"מ כשר שליט"א בספרו התקופה הגדולה (עמודים שעד - שעח) הביא כרוז בשם דעת תורה, שחתומים עליו כמעט כל גדולי הדור, וקוראים את הקמת מדינת ישראל בשם אתחלתא דגאולה". וקל וחומר בימינו כמה עשרות שנים לאחר מכן שב"ה הגאולה מתקדמת יותר ויותר, ואכמ"ל. ונראים הדברים שבמקביל מצוות התכלת מתפתחת. בתחילה התכלת של הראדזינר שכמעט כל הגדולים לא קיבלו אותו. וכיום התכלת הארגמון כבר מתפשט ואף כמה מגדולי קיבלו אותו לפחות כספק.