מה היא החובה לשנוא את הרשעים. הרי בכל המעשים הרעים שהאדם עושה הוא אנוס על ידי יצרו. אם כן אין אדם עושה עבירות במזיד אלא רק באונס. אם כן איך אפשר להטיל עליו את האשמה על חטאיו? (אני מדבר על היחס שלי אליו ולא על החשבון בין כל אדם לקונו). האם נכון להתיחס כך לכל אדם ולהכיר שכל מעשיו הרעים הם מאונס? והאם נכון להתייחס כך גם למעשים של עצמך? ואם כן איך דבר זה לא יוביל להדרדרות?

שלום רב אנו בחודש אלול. השאלה שלך קשורה לעיקרי אמונה. לשם כך צריך לעיין ברמב"ם בהלכות תשובה פרקים ד' וה' ומשם להתרחב למקומות אחרים. ודאי שאנו מאמינים בבחירה חופשית שמשמעותה שהעבירות של האדם לא נעשות באונס. נכון שבנוגע לדורנו יש ללמד זכות משום היות חלק גדול מהדור בבחינת תינוק שנשבה. אולם הגדרה זו אינה הגדרה סוחפת. היא לא כוללת את כולם וגם אינה כוללת את כל הנושאים. גם אדם שכופר בעיקרי אמונה הוא מוגדר אולי תינוק שנשבה לענין האמונה. אולם אינו תינוק שנשבה לענין מידות טובות ומצוות בן אדם לחבירו. אדם זה עתיד ליתן דין וחשבון על כל מעשה ומעשה שהוא עושה. בברכת כתיבה וחתימה טובה.