בגמרא בבא קמא דף עה מסופר על טבי - עבדו של רבן גמליאל שהיה צדיק וכדי לשחררו גרם לו רבן גמליאל נזק או מום בעינו והוא יכל להשתחרר. כיצד מותר לגרום מום או נזק לאדם, אפילו במטרה לשחררו? הרי אפילו כלפי בעלי חיים אסור לגרום צער? האם גם מצד מראית עין מותר לגרום נזק כזה אפילו לכאורה למטרה טובה?.

1. לא בדף עה אלא בדף עד ע"ב; 2. נכון להזדעזע על עצם העמדת השאלה בצורה זו: וכי במזיד ובכוונה סימא רבן גמליאל את עינו של טבי, עבדו הצדיק? דבר זה, לא רק שהוא ממש ממש לא עולה מלשון הגמרא, אלא שנכון היה לדחותו על הסף ולו כהוה אמינא! מזעזע לחשוב שמאן דהו מעלה בדעתו דבר כזה, וטוב היה לה לשאלה זו שלא הייתה עולה על הדעת. ואולם, למעלה מן הצורך, אציין דברים מפורשים שכתבו - אגב גררא - גדולי ישראל, שפשוט וברור היה להם, כמובן, שמדובר היה בשגגה: ראה שו"ת בית יצחק, יו"ד ח"ב סימן קא אות ב, וכן הגהות יעב"ץ לב"ק, שם, שהעירו מה שמח רבן גמליאל, הרי עבר על איסור חבלה, ונהי שהיה שוגג, גם שוגג צריך כפרה; והשיבו מה שהשיבו, עיי"ש. וכן ראה שו"ת בית דוד (לייטר) סי' י, שאגב גררא תהה מדוע לא הפיל שינו במזיד כדי שישתחרר, עיי"ש; הא לך שפשוט וברור להם ש-חלילה- לא היה מדובר במזיד. יש אפוא לדחות ולהסיר באיבחה חדה לזות זו.