ישיבה שאל את הרב
שאל את הרב
- תורה, מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- הדרכות בעבודת ה'
לשאוף למות על קידוש ה'?
שאלה
שלום הרב, יש נושא שקצת מוזר לי לחשוב עליו - האם אדם צריך לשאוף להיהרג על קידוש השם, כי מצד אחד התשובה הברורה היא שלא, אבל אם להיהרג על קידוש השם זה דבר נעלה כל-כך אז אדם לא יכול לרצות לעשות דבר נעלה כזה?
תשובה
שלום רב,
נראה שיש להבחין בין השאיפה להגיע למדרגה של מסירות נפש, לבין הרצון למות בפועל. ודאי שאין לאדם לבקש את מותו, שהרי התורה ציוותה "וחי בהם" (יומא פה:). אולם השאיפה להגיע לאהבת ה' גדולה כל כך, עד שיהיה האדם מוכן למסור את נפשו ולא לעבור על רצון ה', היא שאיפה נעלה וראויה.
ואכן, מצינו בספר חסידים (סי' רכב) שגם מי שגמר בלבו למסור את נפשו על קידוש השם ולבסוף ניצל, זוכה למעלתם של אלו שנהרגו בפועל. גם בסידורי המקובלים מובאות כוונות מיוחדות למסירות נפש: בקריאת שמע, בתיבת "אחד", וכן בתפילת שמונה עשרה, במילים "למען שמו באהבה" (שער הכוונות, קריאת שמע, דרוש ו', בא"ח ש"א בשלח יב, כה"ח או"ח ס"א כח).
דברים מיוחדים כתב רבי אלימלך מליז'נסק זי"ע ב"צעטיל קטן" (אותיות א' וב'), שראוי לאדם לצייר במחשבתו בשעת קריאת שמע ובברכה הראשונה של שמונה עשרה כאילו הוא מוסר את נפשו על קידוש השם, וכתב שם: "ויצייר במחשבתו כאילו אש גדולה ונורא בוער לפניו עד לב השמים, והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו לתוך האש על קידוש השם יתברך". ובעצם הכוונה והרצון למסור את הנפש מקיימים מצות "ונקדשתי", וכפי שאמרו חז"ל (קידושין מ ע"א): "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה".
ומצינו דבר מופלא אצל מרן הבית יוסף. בספר מגיד מישרים (פרשת וזאת הברכה) מסופר שהמגיד הבטיח לו: "ואזכך לאתוקד בארץ ישראל ברבים לקדשא שמי בפרהסיא", והוסיף והשווה אותו לרבי שלמה מולכו שנהרג על קידוש השם: "כך שלמה בחירי זכה דאתקרי מולכו". ובהמשך הדברים הבטיח לו גם: "ואזכך למגמר חיבורא דילך להנהרה בעיני כל ישראל".
כידוע, מרן הבית יוסף נפטר בשיבה טובה, בגיל 87, ולא נהרג על קידוש השם. יש שביארו כי זכה למדרגה מיוחדת, שכן כל חייו השתוקק למסור את נפשו על קידוש השם, ובכל יום קיבל על עצמו מסירות נפש זו. נמצא שאף שלא נהרג בפועל, חי את חייו במסירות נפש מתמדת. יש להוסיף כי גם המשך דברי המגיד התקיים בו באופן מופלא: הוא זכה לסיים את חיבורו ולהאיר באמצעותו את עיני כל ישראל. ואולי לזה התכוון המגיד שבכך הוא יקדש את ה' בארץ ישראל.
רעיון דומה מובא בשם מרן הגרא"מ שך זצ"ל, שהתייחס למעשה חנה ושבעת בניה, ואמר שמעלתה של חנה, שחייתה על קידוש השם, עשויה להיות גדולה ממעלת בניה שמתו על קידוש השם. שהרי קידוש השם אינו רק למות למען הקב"ה, אלא גם לחיות למענו, בעמל התורה, בקיום המצוות ובמסירות נפש יומיומית לעבודתו.
נמצא שהשאיפה האמיתית היא לאו דווקא למות על קידוש השם, אלא להגיע לאהבת ה' ולנאמנות מוחלטת אליו, עד כדי נכונות למסור את הנפש אם יידרש לכך. לפעמים קידוש השם מתבטא במסירת הנפש ברגע אחד, ולפעמים בחיים שלמים של מסירות נפש. ואולי זו המדרגה הגדולה מכולן: לא רק למות על קידוש השם, אלא לחיות את כל החיים על קידוש השם.
ברכת ה' עליכם,
ניווט מהיר













