המן התרגז על התנהגותו של מרדכי, ברר לפי מגילת אסתר את עמו וניתב את השנאה והנקמה כלפי מרדכי לכל עם מרדכי כלומר ליהודים. יוצא שהניצוץ להתנהגותו של המן ולרצון לפגוע בעם ישראל החל בהתנהגותו של מרדכי. האם מותר לנהוג כפי שנהג מרדכי כלפי המן ולסכן בכך את עם ישראל?

שלום סליחה על העיכוב במתן התשובה אביא את דברי המהר"ל בספרו אור חדש: המהר" מסביר ש"לא יכרע ולא ישתחוה" הכוונה היא - "מפני שלא נעשה זה בפעם אחת בלבד רק הרבה פעמים עשה זה ולכך כתיב לשון עתיד... ועוד יש לפרש לא יכרע היינו אף שהיה יכול מרדכי לילך דרך אחר שלא היה פוגע בו ולא יכעוס המן היה מרדכי הולך נגד המן על דעת זה שלא יכרע ולא ישתחוה שהוא לשון עתיד והכל כדי לקדש שמו יתברך אבל בסמוך יתבאר שאין זה קשיא מ"ש כי כן צוה לו המלך ויש מקשים כי למה עשה זה מרדכי היה לו לסלק עצמו מן שער המלך ולא היה לו לסכן עצמו ואת כל ישראל להתגרות ברשע ואין זה קשיא כדאמרינן בפ"ק דברכות עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם ומכ"ש רשע שהוא המן שהוזמן למכשול ולתקלה את כל ישראל ולכך היה מתגרה ברשע זה ומכ"ש כי היה מרדכי מקדש את השם ע"י זה שלא יכרע ולא ישתחוה להמן ויש לו לקדש את השם ומצוה היא אף שיכול למלט את נפשו ובלא זה ג"כ לא קשיא כי מרדכי שהיה יושב בשער המלך היה זה מן אחשורוש שמנה אותו ואין מסלק עצמו מן המנוי הזה ולא צוה אותו אחשורוש לכן אין זה קשיא כלל." המהר"ל כמובן נוקט על-פי חז"ל, שהמן עשה עצמו עבודה זרה. הסבר נוסף מובא בפרושו של רבי יעקב מליסא על מגילת אסתר - מגילת סתרים: ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה - קשה הדבר שנכתב בלשון עתיד שהיה לו לכתוב ומרדכי לא כרע ולא השתחוה. לכן נראה כי באמת מה שמרדכי לא השתחוה ואיקני ביה המן עד שרצה לכלות ישראל היה כמעט חטא דהא אמרו (מגילה יט) אמרה כנסת ישראל חזי מה עשה לי יהודי דלא קטליה לשמעי דנפק מיניה מרדכי וכו' הרי חשבו בש"ס לגנות על שלא השתחוה. והדבר קשה שמרדכי הצדיק יעשה כזאת. אך הרמב"ן בהקדמתו לאיוב כתב שכשהצדיק עושה דבר שהוא נגד הד"ת בוודאי נסתלק ממנו הבחירה. והנה בפ' בשלח שמות ט"ו כתב רש"י על הקרא דאז ישיר שעלה בלבו שישיר וכן כאן כוונת הכתוב שמרדכי לא עלה בלבו שיכרע היות שנסתלק ממנו הבחירה. יום טוב