בבא מציעא סב: שנים שהיו מהלכים בדרך וביד אחד מים ואינו מספיק לשניהם, לבן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. הרי ברור שגם אם ישתו שניהם וימותו, הם לא ימותו בדיוק באותו זמן ויש סיכוי גבוה שאחד יראה במות חבירו. אם כן כיצד ניתן להסביר את פסיקתו ואת סיבתו של בן פטורא במקרה זה?

הדגש אינו על "יראה" - שהרי לראייה אין כל משמעות הלכתית; הדגש הוא על השיוויוניות של שניהם, שאין דם האחד יותר "סומק" משל השני, ולכן - לדעת בן פטורא - ינהגו בשיוויון גמור, אף שימותו שניהם. וחלק עליו ר"ע.