יהודי בבל נהגו תמיד לא לומר במנחה נפילת אפיים, אלא להגיד י"ג מידות ואז שני פסוקים: "הטיבה ברצונך את ציון", "אז תחפוץ זבחי צדק". על סמך מושרש המנהג הקדוש הזה?

הטור מביא שהתחנון אינו חלק חובה מהתפילה. החסידים אינם אומרים תחנון בכל יום שנפטר רבי. יש מיהודי אשכנז שבמנחה אומרים רק נפילת אפיים ללא י"ג מידות. אז ייתכן שבבל עשו מין פשרה שבמנחה אומרים י"ג מידות ושני הפסוקים הנ"ל.