המשנה כותבת שהכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את ליבה ולאחר מכן הוא מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה. וכפי שהברייתא מבארת כדי שלא ישמטו בגדיה ותהיה ערומה. לא הבנתי שלושה דברים. א) יש הרי לימוד שצריך לגלות את גופה. וכפי שמבואר בגמרא מזה שלא כתוב ופרע את ראשה אלא ופרע את ראש האשה מלמד שגם את האשה צריך לפרוע. את גופה. למה אם כן לא פורעים את גופה לגמרי. וכפי שעושים לנסקלת לדעת רבי יהודה. שיכסו טפח לפניה וטפח לאחריה ובשאר הגוף היא תהיה ערומה, ומהיכי תיתי לקשור את הבגדים ולמנוע מהם ליפול לגמרי? ב) אם יש אכן לימוד כלשהו שלא צריך להפשיט אותה לחלוטין, למה אם כן את החבל קושרים רק אחרי שקרעו את הבגדים? (ומלשון המשנה משמע שגם מביאים רק אז, דבר שלוקח זמן נוסף, ושככל הנראה גם משאירים אותה ככה עד שהחבל מגיע) עד אז הרי הבגדים כבר קרועים ונופלים! ג) אם כבר גילו את ליבה שנמצא מתחת לשדיים מה יעזור כעת לקשור חבל מעל לשדיים! אם כבר היה צריך לקשור מתחת לדדיה מעל הבטן!

שלום א. הגמרא (סוטה דף ח) דנה ומשווה בין דין הסוטה לדין האישה הנסקלת. לדעת רבי יהודה אכן חוששים שמא יבואו להרהר ולרדוף אחריה אחרי שתצא מבית דין טהורה ולכן אומר רבי יהודה "אם היה לבה נאה לא היה מגלהו אם היה שערה נאה לא היה סותר". דעת חכמים שאף שיש חשש הרהור יש לגלות את גופה כדי לבייש אותה ולהרתיע נשים אחרות שלא יבואו לידי אותו מעשה, ואילו באישה שנסקלת עצם מיתתה מהווה איום והרתעה על כלל הנשים ואין צורך עוד לבזותה. ב. מטרת החבל המצרי הוא כדי שלא ישמטו בגדיה. ודאי שחבל מצרי לא מעכב את בדיקת הסוטה ואם אין בנמצא בבית המקדש חבל מסוג זה יביאו חבל אחר ויקשרו על בגדיה מיד לאחר שהכהן פרע אותם. יש ספק בגמרא האם לכתחילה יש לנסות להביא דווקא חבל מצרי או שאין צורך לחפש אחרי חבל כזה. בירושלמי (סוטה פ"א ה"ו) מבואר, שחבל מצרי הוא חבל הבא מארץ מצרים, משום שעשתה מעשה מצרים, שכן נאמר בפרשת עריות (ויקרא יח, ג): "כמעשה ארץ מצרים... לא תעשו". כנראה אין צורך לנוול אותה עד גדי כך וכן לרמוז על מעשיה הדומים למצרים אמרו חז"ל להביא חבל מצרי. ג.יתכן לומר שמכיון שמגלה את ליבה אם יקשור את החבל מתחת לדדיה יהיה עדין ליבה מגולה ויראו את דדיה, על כן קושרים למעלה מדדיה כאשר חלק מהבגד "נופל" ומכסה את דדיה. יום טוב