שלום וברכה, אני לומד כרגע טיפול רגשי, ורציתי לשמוע דעת תורה על נושא שעלה. לפעמים יכול להיות מטופל שנמצא במצב שהוא מאוד מרצה את אחד ההורים, ולא מקשיב לרצונות של עצמו, ולא כל כך מחובר לעצמו. וחלק מהטיפול זה לעזור למטופל להתחבר לעצמו, לרצונות שלו, לחיים שלו וכו׳. לפעמים, תוצאה של דבר כזה יכולה להיות, שאדם שהיה שומר תורה ומצוות ממקום של חשש מההורים/מה יגידו/ריצוי וכו׳, פתאום מתחבר לרצון שלו, ומחליט לעזוב את שמירת התורה והמצוות חלקית או לגמרי... האם מותר לתת טיפול לאדם, כשזו תהיה התוצאה? בתור מטפל, אני רוצה רק להביא טוב לעולם, ולא חלילה להיפך. השאלה היא איך להסתכל על תהליך כזה. מצד אחד האדם נהיה יותר קשוב ומודע לעצמו ולרצונות שלו, ומצד שני ייתכן שתופיע פה ירידה בשמירת תורה ומצוות. אשמח לשמוע את דעת כבוד הרב.,

שלום בטיפול יש טכניקות שונות של עבודה על "חלקים". זאת אומרת נוגעים ומטפלים בתחום אחד ללא קשר לתחום אחר שמשיק לו. כאשר אדם תלוי / מרצה / קשור לאדם אחר ואיננו מחובר לעצמו, ניתן לעבוד על חלק התלות ללא שינוי התחום הדתי והמשך קיום תורה ומצוות. לדוגמא בשיטת ה-nlp יש כלי של איחוד חלקים או איחוי חלקים (Parts integration / Visual squash). זהו כלי לפתרון קונפליקטים פנימיים. המטרה היא להגיע למצב של הרמוניה והסכמה פנימית, על ידי התחשבות ב"חלקים" שונים של העצמי. בהצלחה רבה!