איך היהדות מצווה אותנו לא להיות עצובים אחרי שחטאנו, הרי זה טיבעי, הפסדתי אני יהיה עצוב. זה קצת מוזר לי שאחרי שחטאתי אני צריך לשמוח.

צהריים טובים שאלה יפה שאלת. עצבות זו הרגשה מייאשת. היא לא מתאימה לעובד ה'. עובד ה' שייך לעבודה גדולה ומשמעותית. לא שייך למצוי במקום כזה להיות מיואש. זה גם לא מתאים להדרכת התורה שאת כל המצוות יש לעשות בשמחה. בטח לא מתאים לאחד כזה שנמצא במקום גבוה המבין את הטעות בחטא, מצטער עליו ומקבל על עצמו להשתפר. מצד שני אתה כותב בצדק שאין היתכנות לשמח על חטא. הדרך היא לא להכנס לעצבות וייאוש חלילה, שהן יכולות למנוע התקדמות, אך גם לא להכנס לשמחה במצב. אחת משלבי התשובה היא הצער והחרטה. צריך הרגשה של צער וחרטה. זה לא עצבות. צער וחרטה זו הרגשה שאדם עשה משהו לא טוב. הרגשת מצפון טהור שמחייבת אותו לשינוי מבורך . כשאדם מצטער ומתחיל לשנות כיון [וידוי, עזיבת החטא וקבלה לעתיד] , מיד יש לו לשמוח על הכוחות הללו שה' נתן לו. על זיהוי החטא ועל המאמץ להתנקות ממנו. לשמוח על כך שה' אוהב אותנו ונותן לנו ממש בדרך נס אפשרות תיקון. לא סתם תיקון אלא אפילו התרוממות. בתשובה גבוהה מאהבה אפילו העוונות נהפכים לזכויות. מתפללים שה' יראה את מאמצי התשובה של העם הנפלא שלנו בהמון תחומים וישוב אלינו גם בנגלה ובמהרה לגאולתנו השלמה בכל העניינים .