אם חבר נותן לי במתנה עמ להחזיר את הספר שלו, לכאורה באופן כזה יהיה מותר לי להעתיק שכן זה הספר שלי, לא? ובהנחה שזה מותר, האם יהיה מותר לי להשתמש במה שהעתקתי גם אחרי שהחזרתי לו את הספר? ועוד טעם להקל, שמעתי שמסתובב באינטרנט קבצי PDF עם כל השס שוטנשטיין, אז גם אם נאמר שאסור להשתמש בזה, עדיין יש פה איזה צירוף להקל. תודה רבה

שלום וברכה, הפתרון שאתה מציע שחבר שלך נותן לך את הספר במתנה על מנת להחזיר לא יועיל כלל. זאת משום שבנידון שלנו לא מדובר גזירת הכתוב שצריך 'דין בעלות' (שבאופן הזה מתנה על מנת להחזיר מועילה, כפי שמצינו בארבעת המינים שצריך 'לכם' ביום הראשון ומועיל מתנה על מנת להחזיר), אלא האיסור כאן הוא לגנוב את הזכויות של היוצרים שטרחו והשקיעו המון כסף וטרחה להוציא דבר מתוקן, וכעת רוצים למכור את הספר לציבור, ואם לא רכשת את הספר את גונב את הזכויות של החברה. הטעם השני שכתבת להקל, שהקובץ מסתובב באינטרנט - גם כן אינו מועיל. בפרט יש להקפיד על היושר ולא לסמוך על קולות דחוקות ותחכומים כדי לגנוב ספרים שבהם לומדים תורה. בלימוד תורה אנו לא רוצים וגם לא יכולים "לחטוף" מידע באופן שלא לרצון הקב"ה. הצלחה בלימוד תורה תלויה בכך שהלימוד הוא באופן שהוא לרצון ה'. בהצלחה רבה! הרחבה: אמנם ידוע שדעת הגר"ד ליאור שליט"א (דבר חברון ד' חלקי השו"ע חו"מ סי' עא-עב) שכאשר אין לרשויות שליטה ואכיפה על זכויות היוצרים ממילא מבחינה הלכתית אין איסור להעתיק. אך רוב הפוסקים לא סברו כך, כפי שהבאתי בתשובה הקודמת שהפוסקים אסרו לצלם ספר שלם ולהעתיק שירים. גם לדעת הגר"ד ליאור אין הדבר מדת חסידות לעשות כן. בעניין יסוד איסור גניבת זכויות יוצרים ודעת הגר"ד ליאור - כתבתי בתשובה הקודמת, וגם כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/142855 , והבאתי בתשובה בקישור הנ"ל שהגרע"י לבסוף אסר למעשה העתקות, וכן הגרח"ד הלוי נמנע מלהתיר על פי הסברא שהאדם בכל מקרה לא היה קונה את המוצר. על כך שלימוד תורה צריכה להיות באופן של קדושה לרצון ה' ולא ניתן "לחטוף חכמה" אזכיר שני מקורות חשובים השייכים להרבה מקרים ולדעתי גם לכאן: כתב הגר"ח קניבסקי בספר טעמא דקרא (פ' בלק): "בבמדב"ר פכ"ב שנו רבותינו שני חכמים עמדו בעולם אחד מישראל ואחד מאומות העולם, אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם כו'. למה שלא היתה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם. וקשה איך אפשר לחטוף בעצמו חכמה הא כתיב כי ד' יתן חכמה וגו' יהב חכמתא וגו', חוטפין אותה להם והרי אחיתופל גדול בתורה בעצמו היה, אבל יש לומר שכבר הבטיחו חז"ל מגילה ו' יגעתי ולא מצאתי אל תאמין וכל המתיגע בתורה זכותו שידע ויחכם , אבל אם אין לומד בדרך שהקב"ה רוצה, כגון הלומד בט"ב ובימי אבלות, או בליל שבת לאור הנר, או לאור שעשה ישראל, או שלומדים ומהרהרין ד"ת באיסור ע"י מקומות האסורין בהרהור, או באמצע התפלה וחזרת הש"ץ וקדיש, שכ"ז אסור על פי דין, וכה"ג נקרא שחוטפין ולא מהקב"ה ולכך חכמה כזו לא תצלח, וכעין שאמרו בגמ ' שלא בירכו בתורה תחלה ". ע"כ דברי הגרח"ק. בדומה לכך כתב הגר"י קמינצקי (אמת ליעקב שמות כו ב) שבשביל שהתורה תתקיים יש חשיבות ללמוד מספרים שהגיעו ללומד באופן מהודר ולשם שמים, וז"ל: "דהנה איתא בגמרא [בבא מציעא דף פ"ה ע"ב]: א"ל ר' חייא לר"ח בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי כו' היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא, והיינו שהוא בעצמו זרע פשתן וקלע ממנו רשתות וצד צביים וכו' בשביל לכתוב ספרים בשביל התינוקות וללמדם, ועיי"ש, וידוע בשם הגר"א שביאר דהוא משום שרצה שכל הענין, מתחילתו ועד סופו, יהיה בקדושה וטהרה ולא יתערב בזה שום שמץ מחשבת פסול, ולכן עשה הכל בעצמו ורק באופן זה היה בטוח שאכן יצליח והתורה הזאת שתילמד על ידי התינוקות תתקיים ותשאר עמם לעולם ועד. ונראה שמטעם זה רצה אברהם שהעצים שישתמשו בהם למשכן לא יהיו סתם עצים מן השוק, אלא צריכים להיות עצים כאלו שכל נטיעתם והעיסוק בהם יהיה לשם שמים".