שלום לי יש ערוץ יוטיוב שבו אני מעלה סרטוני ספורט, שאני לוקח קטעים מסוימים מאירוע כלשהו, ואז אני עורך אותו בצורה יפה, ומעלה את זה ליוטיוב. זה דבר שיש הרבה שעושים וזה די נפוץ. לאחרונה עלתה לי שאלה, האם ייתכן שמה שאני עושה נוגע בגזל. אני מבחינתי לא חושב שזה גזל כי: 1. מאיפה שאני לוקח את הסרטונים לא כתוב במפורש שאין להעתיק את הסרטון 2. כשאני עורך את הסרטון, אני מוסיף לו ערך, שאלמלא הייתי עורך את הסרטון, אנשים כנראה לא היו צופים בסרטון המקור (או אולי היו צופים, אבל לא מקבלים את אותה "החוויה" כמו שמקבלים כשצופים במה שאני ערכתי). 3. כמו שאמרתי, עשיית הסרטונים ככה נפוצה ברשתות החברתיות, ועשיית הסרטונים ככה לא נאכפת או נאסרת ע"י בעלי הסרטון\יוטיוב - הם לא פועלים כדי לאסור סרטונים כאלה. 4. אני יכול להפנות את הצופים לקטע המקורי של הסרטון. 5. אני עושה את הסרטונים האלה כי הם משמחים אנשים שרואים אותם (והם משמחים גם אותי כשאני מכין אותם) וגם שאנשים רואים אותם זה על חשבון זמן שבו הם היו יכולים לראות דברים אסורים (לא שהסרטונים שאני עושה הם סרטוני קודש, אבל אין שם דברים אסורים) האם מה שאני עושה זה בסדר או שיש בזה גזל?

שלום וברכה, בדרך כלל זה בעיה להעתיק סרטים מהאינטרנט משום זכויות יוצרים, הן על פי ההלכה והן על פי החוק וצריך להיזהר בדבר (אף אם לא כתוב במפורש שאסור להעתיק את הסרטון). אך באופן שהזכרת בשאלה - נראה שמותר. מקורות והרחבה: הפוסקים הסכימו שיש מושג של זכויות יוצרים ואסור להעתיק ולקחת ללא רשות יצירה 'רוחנית' (כלומר שאסור להעתיק יצירה אף שאיננה חפץ ממשי). כמה טעמים נאמרו מדוע אסור להעתיק מזכויות יוצרים לפי ההלכה: משום השכל הישר ומשום 'ועשית הישר והטוב', איסור גזל, דינא דמלכותא דינא, (ואף השיטות הסבורות שאין דינא דמלכותא בארץ ישראל מסכימים בענייננו משום שכאן שמדובר על תקנה לטובת בני האומנים), חיוב מצד 'נהנה', שהרי זה נהנה וזה חסר - חייב, השגת גבול, "יורד לאומנות חברו", ועוד משום המצווה - "מה ששנוי עליך אל תעשה לחבריך" [ראה שואל ומשיב ח"א מד, דברי מלכיאל (ח"ג קנז) אגרות משה (או"ח ח"ד סי' מ אות יט) יביע אומר (ח"ז חו"מ, סי' ט), עשה לך רב (ח"ו צד), דבר חברון (ד' חלקי השו"ע חו"מ סי' עא- עב), ספר 'משנת זכויות יוצרים']. בעניין החוק לגבי העתקת סרטים וכדומה מהאינטרנט, נקבע שמותר להשתמש Fair use"" – כלומר, מותר להשתמש ביצירה "שימוש הוגן". נקבעו בחוק כללים מה נקרא "שימוש הוגן". עיקר המשמעות של כללים אלה היא לאפשר לציבור הרחב להשתמש שימוש מסוים ביצירה באופן שאינו פוגע ביכולת של היוצר להפיק רווחים מהיצירה שהשקיע בה. ניתן לקרוא על כללים אלה בויקפדיה ערך 'שימוש הוגן'. נראה שכללים אלה מתאימים פחות או יותר להלכה לפי רוב או כל ההסברים השונים מדוע אסור לקחת יצירה רוחנית, ובוודאי שכללים אלה רלוונטיים לפי השיטה הסבורה שהאיסור להעתיק יצירות יסודו בדינא דמלכותא דינא והסכמת בני האומנים. יצוין שלפעמים ההלכה מחמירה יותר מהחוק לדעת חלק מהפוסקים, למשל לדעת הגרי"ש אלישיב יש זכויות יוצרים גם לאחר חמישים שנה אף אם לפי החוק אין זכויות יוצרים לאחר חמישים שנה (משנת זכויות יוצרים). בנידון שלנו התייעצתי עם בת דודתי שמבינה בתחום והיא חושבת שאתה עומד בכללים של 'שימוש הוגן'. ידועה דעתו של הגר"ד ליאור שליט"א (דבר חברון שם), שהאיסור להעתיק מיצירה רוחנית שאינה דבר מוחשי אינו משום גזל אלא הדבר אסור משום דינא דמלכותא דינא. לדעתו כאשר אין לחוק יכולת לאכוף את החוק - אין איסור להעתיק, ודומה הדבר לזוטו של ים, אך מידת חסידות שלא לעשות כן. הרבה העירו על דבריו. זה לשון תשובת הגר"י אריאל שליט"א (בתאר ישיבה): "שאלה: האם מותר להעתיק דיסקים וקלטות, למרות שהיצרן אוסר זאת, כי הרי יש לכך דין מובהק של "זוטו של ים", שהתייאש בעל כורחו? תשובה: יאוש של אבדה נגרם ע"י גורם אוביקטיבי (זהו זוטו של ים) יאוש של גזל נגרם ע"י הגזלן עצמו לכן הוא לא יכול ליהנות מגזלתו. שאלה: לכאורה המצב של זוטו של ים לא נוצר ע"י הגזלן בעצמו אלא המצב הכללי שהרבה אנשים לוקחים, האם זה לא משנה את הדין? תשובה: זוטו של ים הוא נחשול מים (מעין צונאמי) ששטף חפצים שונים וגרם לכך שהבעלים התיאשו. לכן מותר ליטול את החפצים לא הנוטלים גרמו ליאוש אדרבה היאוש שנגרם ע"י כוח עליון מאפשר להם לקחת, אך בהעתקת קלטות בני אדם שנטלו ללא רשות הם הגורמים ליאוש. וכבר נאמר על כגון דא גזלנים שכמותך כבשוה". עכ"ל הגר"י אריאל שליט"א, ואכמ"ל. רק אציין שבענייננו אינני יודע אם שייכת סברת הדבר חברון משום שהחוק דווקא כן אוכף סוג העתקות כמו שלך. לא מדובר על העתקות אישיות לשימוש הפרטי שלך שאין על זה מעקב, אלא מדובר בהעתקות לשימוש הרבים, ויש מעקב על העתקות אלה. שמעתי שאם אדם מעתיק קטעים מסרטים שיש להם זכויות יוצרים, אזי חברת 'יוטיוב' מורידה לו את ה'ערוץ יוטיוב', או שמעבירה את כספי הפרסומות לבעלים המקוריים. אך לפי זה אולי קלקלתו - תקנתו. כלומר מצד אחד לא שייכת לכאורה סברת הדבר חברון כנ"ל, אך יש מקום לומר שאם חברת 'יוטיוב' לא מורידה את הסרטון, שמע מינא מדשתקי - ניחא להו. אמנם אין הכרח בדבר שאולי הם פשוט לא מצליחים להגיע לכל המעתיקים. עוד יש לציין לדברי שו"ת עשה לך רב (שם) שסבור שאם האדם לא היה קונה את היצירה ממילא אין איסור שיעתיק, משום שהוא לא פוגע בכך בפרנסתו של היוצר. אמנם בשו"ת עשה לך רב מאד חשש שטענה זאת עצת היצר היא, והאדם מרמה את עצמו שהוא לא היה קונה, ואכן יש סיכוי שהוא דווקא כן היה קונה. ע"ש. בענייננו יתכן שאין לך אפילו ממי לקנות. לגבי העתקה מיצירה בבעלות של גויים – מובא בשם הגרי"ש אלישיב (משנת זכויות יוצרים): "האם יש הבדל אם בעל זכות היצירה הוא יהודי או אינו יהודי או מומר? תשובה: אין הבדל ואסור להעתיק, מיהו מותר להעתיק תוכנות של אינו יהודי באם מוסכם בדעתו שאם יבוא הנכרי ויתבע אותו שישלם לו, דחמס של יהודי איסורו מ"לא תחמוד בית רעך", ואינו יהודי אינו "רעך". [עיין מנ"ח בהוצאת מכון ירושלים מצוה לח ובהערות למטה], ואם בקלות יכול לשלם לגוי חייב להשתדל להחזיר לו, וכן אסור לו אח"כ להפקיע הלואתו של הגוי, דכל שהעתיק ע"מ לשלם ואח"כ מפקיע את החוב הוי כהעתיק ע"מ שלא לשלם, שהוי גזל מדאורייתא, אבל אם בדעתו לשלם מותר אף שיודע שהאינו יהודי לא יתבענו, וזה הטעם שמותר לקנות חפצים שהם חיקויים מחברה אחרת שאינם יהודים, באם דעתו לשלם לבעל היצירה באם יתבענו." וכן מובא (שם) בשם הגר"מ הלברשטם: "לא מצינו שתיקנו איסור השגת גבול ויורד לאומנותו של אינו יהודי, אך במקום שיש חילול ד' פשוט שאסור". הרי שלדעת הגרי"ש אלישיב מותר להעתיק מחברה של גויים לא על מנת לגנוב אלא על דעת שאם יתבעו אותו ישלם, ולדעת הגר"מ הלברשטם מותר להעתיק במקום שאין חילול ה'. אף שיש לדון בדברים, מכל מקום מכל הסיבות הנ"ל נראה שאפשר להקל בנידון דידן. יתכן שצריך לתת קרדיט להפנות את הצופים לקטע המקורי של הסרטון. אך שמעתי שאם יש צורך יוטיוב בעצמו מפנה למקור. כל טוב!