שלום דודתי נפטרה שלשום. לא הייתי איתה בקשר הרבה שנים בגלל סכסוך בינה חבין הוריי לאחרונה בגלל הליך משפטי נוצר שיתוף פעולה ופגשתי אותה מספר פעמים היא היתה אישה בריאה וצלולה למרות גילה. כיבדתי אותה ושמחתי לראות דודה קשישה מתםקדת ועצמאית. למרבה הצער נודע לי שהיא נםטרה בפתאומיות. בן דוד שלי באופן מסורתי היה,קשור אליה וכנראה היורש שלה והיה עוזר לה כל השנים. להפתעתי הוא בחר לא לתלות מודעות אבל בשכונה ומן הסצם גם לא יושבים שבעה. אצל אחיה. הדודה היתה ערירית. אנחנו חיים בשכונה מסורתית ואין דבר כזה לא לתלות מודעות ולא לציין היכן יושבים שבעה. . אין לי קשר טוב עם הבן דוד ואני לא מבין את ההתנהלות הזאת ולמה לא מכבדים את זכרה היחס הזה מכעיס אותי. .יש לי אחים שבקשר עם הבן דוד ואחד מהם דתי ועדיין אף אחד לא נרתם. מה ניתן לעשות?

בס"ד שלום רב לך יקירי. קיבלתי את מכתבך ומאוד הבנתי את התחושות שלך. אני משתתף בצערך העמוק על פטירת דודתך. המצב שאתה מתאר מורכב וטעון רגשית, במיוחד לאור העובדה שמדובר בדודה ערירית, בסביבה מסורתית, שבה יש ציפייה חברתית והלכתית ברורה לכבוד המת ולפרסום חובת האבלות. התחושה שלך, של כעס ומוטרדות מכך שזכרה של הדודה אינו מקבל את הכבוד הראוי לה - היא טבעית ומובנת מאוד. עם זאת, כדי לדעת מה ניתן לעשות ובאיזו דרך לפעול, כדאי לביא מספר כיוונים: 1. בירור מול הבן דוד דרך גורם מקשר (האחים) מאחר שציינת שיש לך אחים שנמצאים בקשר עם בן הדוד (ואחד מהם אף דתי), ייתכן שישנה סיבה שאינה גלויה לעין להתנהלות הזו. לעיתים משיקולים משפחתיים, כלכליים (כגון הליך משפטי שהזכרת), או אפילו מורכבויות רגשיות של הבן דוד עצמו, מתקבלות החלטות תמוהות סביב סידורי הלוויה והאבל. • מה לעשות : תוכל לבקש מאח שלך (שבקשר איתו) לשוחח עם בן הדוד בעדינות, לא מתוך מקום של ביקורת אלא מתוך דאגה לכבודה של המנוחה ולרגשות המשפחה הרחבה. ייתכן ששיחה כזו תשפוך אור על המצב או תאפשר להניע מהלך כלשהו באישורו או בלעדיו. 2. קיום מעגל אבל אישי או משפחתי מצומצם אם בן הדוד בוחר שלא לשבת שבעה או לפרסם מודעות, ואתם מרגישים שחובה עליכם לכבד את זכרה מבחינה רוחנית: • לימוד משניות או אמירת תהילים לעילוי נשמתה: עבור נפטר ערירי, זכויות רוחניות (כמו לימוד משניות, אמירת קדיש אם ניתן במסגרת המשפחה, או תפילה) הן זכות עצומה לנשמתה. • ישיבת שבעה או אזכרה משפחתית מצומצמת : בני המשפחה הקרובה (אתה ואחיך) יכולים להתכנס יחד בבית אחד מהמשפחה, לשבת יחד שעה קלה, ללמוד לעילוי נשמתה, ולחלוק זיכרונות מכובדים ממנה, ובכך לתת ביטוי לאבלכם ולכבודה. 3. להלכה מבחינה הלכתית, כאשר נפטר אדם ערירי ואין מי שידאג לכבודו, מוטלת חובה ציבורית או משפחתית לדאוג לצרכיו. במקרה הזה, הקבורה כנראה התקיימה, אך שאלת האבלות והפרסום נתונה לשיקול דעתו של מי שהחזיק בטיפול בה. אם ישנו צורך בהלכה למעשה (כגון שאלת אמירת קדיש או צורך בציון השבעה), מומלץ להתייעץ בקצרה עם רב מקומי המכיר את הנפשות הפועלות. אם אין רב שמכיר, אפשר לשאול כל רב הלכה למעשה מה עושים ולקבל הדרכה מעשית. אם תצטרך אוכל גם לקשר לרב מתאים שיעזור לכם בכך. הכעס שלך מובן, אך לעיתים קרובות עדיף לנתב את האנרגיה הזו לעשייה חיובית לעילוי נשמתה של הדודה - דברים שיישאר להם ערך אמיתי ונצחי, ולשמור על שלום בית ושלום משפחה מול יתר האחים ובן הדוד. שלא תדעו עוד צער, ומשמים תנוחמו. הרב יצחק גרינבלט.