א. מבחינה מחשבתית - האם גיור למטרת חתונה הוא שלילי לחלוטין, או שיש בזה צדדים להתבוננות חיובית ואפילו מינימלית? ב. מה התשובה לשאלה הראשונה במקרה שבו הגר מוכן לשמור מצוות לאחר החתונה (לא ידוע האם כל המצוות). יש לציין כי הגוי הוא אדם מאמין עוד מקודם, אך לא מקורב לנצרות או דת אחרת?

א) גיור למטרות נישואין מעיד שאין אמונה שלימה בתורה והיא רק מכשיר להשגת הנישואין והרי אצלנו התורה היא המטרה החשובה מהחיים בעצמם כשם שיש בנוסח התפילה (הספרדי) "כי באור פניך נתת לנו תורה וחיים", כלומר התורה מעל החיים, ובגיור לשם מטרה פרטית התורה היא משנית. אמנם בכל זאת יש כאן נקודת אור כי אם הגוי מוכן בשביל אשה יהודיה להתגייר, מכן שאין לא התנגדות נפשית לתורה אם כן יש סיכוי שיראה את האור שבתורה ובהמשך הזמן יבוא לקיימה מרצון. כדרך שאמרו בישראל שילמד אפילו שלא לשמה כי בסוף יגיע ללמוד לשמה. ואעפ"י שבישראל מסורת האומה במשך הדורות חזקה ושם הסיכוי גדול יותר אבל גם בגוי יש תקוה שהאור הגדול שבתורה יאיר גם אותו. ב) כמובן שאם הוא באמת! מוכן לשמור מצוות קשות כמו שבת טהרה וכשרות, יש כאן סימן טוב יותר על סיכוי להגיע אל האמת, ואז התשובה הקודמת ברורה עוד יותר.