התחתנתי לפני ארבע שנים וב"ה יש לי אישה נפלאה והקשר בנינו מצוין. אני מאחל להרבה זוגות קשר נפלא כזה. הבעיה היא שלאישתי יש בעיה להכנס להריון. ניסנו מספר טיפולים (תמיד אפשר עוד) ולא הלך. אני היום שבור מהעניין. אין יום כמעט שאני לא מתפלל על זרע של קיימא. זה מלווה אותי לכל מקום, כל יום. זה ללכת ברחוב כמו אב שכול, שכל מקום שהוא הולך הוא חושב על הבן שלו. כלפי חוץ אני משדר עסקים כרגיל, אני מאמין שאפילו אישתי לא יודעת עד היכן זה מגיע אצלי בנבכי הנפש. אני היום בן שלושים וארבע ולא יודע מה לעשות. לגרש את אישתי ח"ו? והרי אין לך פגיעה, עלבון, והשפלה גדולים יותר. ובמיוחד כלפי אישתי שאני כל כך אוהב - בשר מבשרי. והיא גם אוהבת אותי. זה יהיה כמו הציווי לאברהם אבינו לעקוד את יצחק. אבל אעשה זאת אם זאת ההלכה. לשאת עוד אישה, עם ההיתר ההלכתי אני עוד יכול להסתדר, אבל איך אפשר לחיות בבית מסובך כזה, לנסות עוד טיפולים ולהתפלל, שמעתי גם על זוגות שבסוף נשארו בלי ילדים. להשאר בלי ילדים והעיקר האישה, אני מכיר זוגות שזו היתה הבחירה שלהם. אני לא יודע אם זה לפי ההלכה. אנא יעצו לי רבנים טובים, אם אחכה עוד שש שנים אהיה בן ארבעים אני רוצה להחליט בשנה הקרובה שלא יהיה מאוחר מדי עבורי.

ראשית עליך להיות בשמחה ובאמונה ולקוות לטוב כי השמחה מביאה ברכת ד'. ולעומת זה הצער מסלק את הברכה. תתאזר בסבלנות ותאמין שהכל לטובה. תמשיך לחיות עם אשתך באהבה. בברכה שימלאו משאלות לבך לטובה ותזכו ולזרע של קיימא.