אדם נכה/גמד ורוצה לנשק מזוזה אך לא יכול כיצד ינהג?

הרמ"א כתב ביורה דעה סימן רפה שיניח ידו על המזוזה, ובפשטות הכוונה הנחה ממש, ונראה שיש במזוזה שני צדדים: א. צד השמירה הסגולית. ב. זיכרון שלא יחטא. צד ב' מבואר מפורש בדברי הרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו הלכה יג: "חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים, אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם". ולפי צד זה נראה לומר שיש עניין לשלוח יד לכיוון המזוזה אף שלא נוגע בה ממש, דבר שמעורר לזיכרון, והאמת שנדמה לי שכך עושים רבים שלא נוגעים ממש במזוזה, אלא מושיטים יד בכיוון, אף שלא ראיתי כרגע מי שכתב כך, כך שמעתי מהרב ברוך פז. סיכום: מלשון הרמ"א נראה שיש עניין לגעת ממש, אם כי זה ודאי עניין ומי שלא יכול להגיע לא מגיע, נראה שיש מעלה לשלוח את היד לכיוון המזוזה, אף שלא מגיע, על מנת להיזכר בעניין המזוזה. הרב אברהם פרל.