שבוע טוב. לאחרונה אני מוצא את עצמי במצב שבו אני מזלזל קצת בהנהגה של הקבה אני אסביר אני עומד לפני גיוס ולא מזמן שלחו לי שאלון העדפות עכשיו בשאלון היה לי רק העדפה אחת לתפקיד שאני לא כל כך רוצה ואני שואל את עצמי מה זה מה שהקב"ה רוצה שאני יהיה במקום שאני לא רוצה להיות ( אני בטוח שאני אסתדר כי הקבה חנך אותי עם קישורים חברתיים טובים אבל עצם התפקיד עצמו הוא לא משהו שאני רוצה) וזה פשוט מוזר לי אני לא יודע איך להסביר את זה אבל זה מרגיש לי כאילו כל דבר טוב שקורא לי צריך לבוא עם דבר רע לדוגמה: הלכתי למכינה בצפון ראיתי מקומות יפים פגשתי חברים התחזקתי מאוד אבל הציונים היו כל כך גרועים שפגשתי שנה אחרי, התקבלתי יותר חברתית במקום העובדה אבל לא משלמים לי טוב, הבחורה היחידה שבאמת התאהבתי בה היה לה כבר בן זוג ומאז לא מצאתי כלום ובקיצור עוד כמה דברים ועכשיו אני עומד לפני התפקיד הזה שכן בעצם התפקיד יהיה לי יותר זמן לעצמי אז נגיד אני אכנס בזמן הקרוב למערכת יחסים בעה או שאני אמצא איזה תחביב צד יהיה לזמן לזה אבל עדיין אני יהיה תקוע שלוש שנים בתפקיד שאני לא אוהב ופה מגיע ה"זלזול" האם זה מחוץ לכוח של הקבה שגם אני ישרת איפה שאני אוהב וגם אוכל לנהל מערכת יחסים בריאה האם אני חייב לעבור בגיהנום כדי להגיע לגן עדן ברור שלא ואני לא רוצה שזה יראה כאילו אני מנסה לפקפק בהנהגה האלוקית אני יודע שזה לטובה אבל זה נהיה מאוד קשה עם כך הקשיים האחרים בחיים שלי וגם אני מפחד שאם אני אנסה להשיג תפקיד אחר אז זה יהיה נגד התוכנית האלוקית ויראה כאילו אני לא בטוח בה ובסוף אני יסבול בתפקיד ההוא. בקיצור אני בתקופה לא קלה בחיים שלי ואני מאוד רוצה ללכת בדרכי ה פשוט קשה לי ורק רציתי לדעת מה מהשמעות של כל זה ואיך אני יכול להתחזק יותר

בס"ד שלום לך יקירי. קראתי את מכתבך ומאוד הבנתי אותך. דבריך יוצאים ממעמקי הלב, וכשקוראים אותם מרגישים את הכנות הגדולה ואת הרצון האמיתי שלך ללכת בדרכי ה', יחד עם התסכול והקושי האנושי כל כך שאתה חווה. עצם העובדה שאתה משתף בתחושות הללו ולא מדחיק אותן מעידה על נפש ישרה שמבקשת להבין ולא להתייאש. נקודה חשובה שכדאי לשים לב אליה תחילה: התחושות האלו שאתה מתאר – התסכול, המחשבה על "למה דווקא לי זה קורה"? והתחושה שטוב ורע מתערבבים - אינן "זלזול" במובן של מרד או כפירה. הן ביטוי לכאב של בן אדם שמרגיש שהדרך קשה לו. הקב"ה מכיר את הלב שלנו, והוא שומע גם את הצעקות והשאלות שבאות ממקום של עייפות ורצון לטוב אמיתי. כדי להתבונן על המצב שלך מנקודת מבט אמונית ומחזקת, אפשר לחשוב על כמה נקודות: 1. האם "חייבים לעבור בגיהנום כדי להגיע לגן עדן"? התשובה הקצרה לשאלתך היא ברור שלא. הקב"ה אינו חפץ בסבל לשם סבל. כל תפקיד או קושי שמתגלגל לידינו אינו עונש או "מס' קבוע מראש של סבל", אלא מסגרת מגדלת. לפעמים, דווקא במקום שבהתחלה נראה לנו לא מתאים או "לא במקום הנכון", טמונים הכלים והכוחות שאנחנו צריכים דווקא לשלב הבא בחיים. הכישורים החברתיים שציינת שהקב"ה חנן אותך בהם אינם במקרה; ייתכן מאוד שהם ניתנו לך בדיוק כדי להאיר ולרומם מקום שנראה לך כרגע מאתגר או פחות מזהה את שאיפותיך. 2. הפחד "ללכת נגד התוכנית האלוקית" אתה חושש שאם תנסה לשנות את השיבוץ או להילחם על תפקיד אחר, אולי אתה יוצא נגד הרצון העליון. חשוב לדעת: השתדלות היא חובה, והיא אינה סותרת אמונה. הקב"ה ברא בעולם מערכות שדורשות מאיתנו לפעול, לבקש, לנסות לשנות ולשפר את מצבנו. הרצון לשרת במקום שבו תוכל למצות את הכוחות שלך בצורה הטובה ביותר הוא רצון בריא ונכון. לעשות השתדלות מותרת ומקובלת (כמו הגשת בקשות לשינוי שיבוץ דרך הצינורות המקובלים) אינו אומר שאתה "מפקפק בהשגחה", אלא שאתה שותף פעיל בבניית החיים שלך. אם תעשה השתדלות והדברים לא ייפתחו – אז יהיה מקום לקבל באהבה שזה המקום שבו אתה נדרש להיות כרגע. אבל עצם הפעולה במסגרת המותרת היא לגמרי לגיטימית. 3. ראיית "החבילה השלמה" התחושה שכל דבר טוב מגיע יחד עם קושי ("חבילה") היא תופעה אנושית מוכרת שנובעת מכך שהחיים בעולם הזה אינם מושלמים. אבל כדאי לנסות להפוך את המבט: במקום לחשוב שהטוב מגיע כדי "לפצות" על הרע או להיפך, אפשר לראות את הנסיונות כמנוף צמיחה. החוויות שעברת (במכינה, בעבודה, בתחומים אחרים) בנו בך חוסן נפשי ובגרות שלא היו לך בלעדיהן. הקשיים שאתה חווה עכשיו אינם סימן שה' "נגדך", אלא שהקב"ה סומך עליך שתעבור את השלב הזה ותגדל ממנו. איך אפשר להתחזק בתקופה הזו? להוריד ציפיות לשלמות רגעית: מותר להיות עייף, מותר שיהיה קשה, ומותר לא להיות בשיא ההתלהבות כל הזמן. עבודת השם אינה בנויה רק על שמחה עילאית, אלא גם על עמידה איתנה במצבים אפורים ושגרתיים. למצוא את ה"איים" של הטוב: ציינת שבתפקיד החדש יהיה לך יותר זמן לעצמך, לפיתוח תחביבים או לבניית קשרים בעתיד. תפסתי את הנקודה הזו ותן לו מקום. אל תסתכל רק על מה שחסר או לא נוח, אלא גם על מה שהמסגרת הזו מאפשרת לך לבנות. תפילה אישית (באישי): דבר עם הקב"ה במילים שלך, בשפה פשוטה. ספר לו בדיוק את מה שכתבת פה – כמה שקשה לך, כמה אתה רוצה ללכת בדרכו אך מרגיש תסכול, ובקש ממנו כוחות, פתחים חדשים, ובעיקר – יישוב הדעת. אתה נמצא בפתחו של פרק חדש ומשמעותי בחיים (הגיוס), ותקופת המעבר הזו טבעית שתביא איתה חששות. תן לעצמיך גיבוי, אל תדון את עצמך לחומרה על מחשבות קשות שעולות, ותאמין שהקב"ה הולך איתך בדיוק במקום שבו אתה נמצא. בברכת הצלחה רבה הרב יצחק גרינבלט.