קצת קשה לי עם התשובה על כך שבעל צריך להיות קודם ההורים, אני מבינה ומסכימה מבחינה רוחנית אך מה עם "כבד אביך ואימך", איך זה בא לידי ביטוי כשנשואים, כמו כן רבנים בשיעורי תורה אומרים שגם אם יש משהו שמפריע לאישה שקשור להורי בעלה עליה לשתוק ולא להגיד כלום כדי לכבד את בעלה ולשמור על שלום בית, אלא אם כן זה ממש חמור, ואז לבקש מבעלה שיעיר להם ולא היא. כמו כן מה עושים אם הבעל ממש קשור להוריו, כל יום הולך לבקרם, עוזר בכל מה שצריך, אוהב את אישתו ומכבדה, כשאני דיברתי עם רב הוא אמר לי שזכיתי שבעלי מכבד את הוריו כך ומעניק להם, ושבעזרת השם שיהיה לנו ילדים הוא יעתיק זאת לביתנו, וגם אם הוא הולך כל יום להוריו להיות סבלנית ולהתפלל ועם הזמן זה ישתנה, אני לא רוצה שישמע מדבריי חלילה שבעלי מזניח אותי כי ממש לא, אך הקשר להוריו חזק, ואני מכבדת זאת כי אני יודעת שהוא גם מעריך אותי על כך מאוד, האם זה לא בסדר?

אם כוונתך שאת מחויבת לבעל לפני הוריך. זה נכון אבל המצב היותר שלם שהבעל מאפשר לאשתו לכבד את הוריה ואף הוא מכבדם כמו את הוריו. ואם לאשה יש בעיה בקשרים עם הורי בעלה. סביר שבעלה יוכל להסביר להוריו את הקושי יותר טוב מאשר האשה אבל אפשר גם אחרת, הכל תלוי לפי העניין. אכן צריך לשמור על איזון נכון ולמצוא את האופן לכבד ולעזור להורים אך גם להיות בבית ולבנות את חיי המשפחה באופן היותר שלם. ובעיקר בשנים הראשונות לחיי הנשואים.