יש לי חברה מסורתית שהתחתנה עם אדם שזהו לו זיווגו השלישי (הוא התגרש פעמיים). זהו לה זיווגה הראשון. כשקשה לה היא מדי פעם חושבת אולי עשתה טעות שהתחתנה איתו (בסה"כ הוא אדם ממש טוב אך קשה לה עם הילדים שלו מנישואים קודמים וגם קשה לה עם זה שהוא לא אדם רוחני ועמוק והיא כן). א. היא שואלת אותי מדי פעם אולי היא עשתה טעות שהתחתנה איתו. והאם אכן כל זיווג ראשון הוא משמיים (ארבעים יום לפני שנולדים בת קול מכרזת בת פלוני לפלוני. אולי הבת קול רק מכריזה אבל לא בטוח שבסוף מתחתנים עם מי שהיא הכריזה?). איך היא תדע אם עשתה טעות בבחירתה? והאם הקב"ה היה חלק בבחירה שלה וממילא זה משמים? ב. איך אפשר להבין את זה שאצלו זהו זיווגו השלישי ואצלה זיווג ראשון. האם זה אומר ששני הזיווגים הראשונים שלו היו טעות? ג. קשה לה עם זה שהיא רוחנית וחושבת והוא ממש לא כזה. איך אפשר לגשר על פער כזה? האם זה אומר שהם לא מתאימים? כך היא שואלת. אודה מאוד לתשובתכם

שלום רב, נכון שבגמ' יש חלוקה בין זיווג ראשון לזיווג שני אולם אין לקחת את הגמ' במובן הפשטני. יש גדולים שאומרים שהיום לפעמים גם זיווג ראשון נחשב כזיווג שני [במיוחד בדורות אחרונים שלחלק גדול מהדעות אין נשמות חדשות ורוב הנשמות הם כבר היו בעולם והם באו שוב לעולם להשלים תיקונם]. ויש מצבים גם הפוכים, שבהם זיווג שני הוא נחשב כמו זיווג ראשון [יש בחינה של זיווג שזה כמו הבל, הכוונה הבל אחיו של קין, שמסבירים שזה בחינה של הבל הפה, כלומר, דבר לא ממשי]. גם החלוקה בגמ' בין החיבור בזיווג ראשון לזיווג שני אינם צריכים כל כך להקרין ולהשפיע על הרגשות שלנו. גם לו נניח שכל החיבור הוא כחיבור שני, שעל כך אמרו חכמים שאין מזווגים לאדם אלא לפי מעשיו, אין הכוונה שהקב"ה לא נמצא בקשר הזה ושאין השגחה פרטית בהתקשרות הזאת. העיקרון שמה' אישה לאיש נכון בין בזיווג ראשון ובין בזיווג שני. גם בנוגע להרגשה של ארבעים יום קודם הדברים אינם מסירים את האחריות האישית ואת ההשתדלות של כל אחד מאיתנו גם בזיווג ראשון. הרי חכמים כבר כתבו "על זאת יתפלל עליך כל חסיד לעת מצוא - זו אישה", כלומר, יש לעשות השתדלות בתפלה כבר מעת הילדות כדי לזכות בזיווג הראשון. לכן לא כדאי להיכנס למה שנסתר מאיתנו ולשאלות שהם מבחינתנו לאחר הפרגוד. על כך אמר דוד מלכנו " ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני", ומסביר שם הרד"ק (תהילים, קלא, א): "בגדולות ובנפלאות ממני, בדבר האלהות. לא התפארתי בלבי שאוכל להשיג ואדע הדברים והסודות שהם נפלאות ממני לפי שכלי". העיקר הוא יראת שמים שלנו, הידיעה שאנו מאמינים בהשגחה פרטית ומשתדלים להצמיח טוב מכל מצב חיים שאנו נמצאים בו. קשר בין איש ואישה הוא מקום נפלא ליצור טוב בעולם, ליצור בית ששורה בו שכינה. הבסיס של הבית הוא לראות טוב לרצות לעשות טוב, גם לעצמך אבל לא פחות מכך טוב לאחר. הבית הוא הזדמנות לעשות חסד. קמים כל בוקר ומודים לקב"ה שיש מישהו לידי שמוכן לקבל ממני את החסד שאני רוצה לעשות. קמים בבוקר ומודים לקב"ה שיש מישהו לידי שרוצה בטובתי ורוצה לעשות עימי חסד, זהו יסוד הבית. במקום להתעסק במה שלא מתאים יוצרים את הגשר, יוצרים את ההתאמה. ההתאמה נולדת מכוח מה שמגלים את הטוב המיוחד שיש בכל אחד מבני הבית. בהצלחה.