אני ועוד מספר חברים שינינו את צורת החיים והתחזקנו מאוד בשנה האחרונה, זה גרם למצב שלפעמים אנחנו עדיין עושים דברים שהם לא לרוח ההלכה ובמקרים כאלה מעירים אחד לשני על הדברים האלה. לרובינו אין בעייה לקבל את ההערות אולם יש כמה שכל פעם שתעיר להם, ישר יתקפו ויזכירו לך שגם אתה לא מושלם ועושה דברים שלא צריכים להעשות. אני עדיין לא מושלם ואני מודע לכך שעדיין אני צריך לשנות הרבה, אבל איך אני אמור להעיר בכזה מצב, או שעדיף שאני אשאיר את המצב כמו שהוא ולא אעיר? אני מאמין שאם התוכחה תגיעה מרבנים זה יעזור יותר. הבעיה היא שהם די מקובעים לרבנים שמלמדים אותם בישיבה ואם לא שמעו את זה מהם הם לא יפנימו כמו שצריך. מה לעשות?

תוכחה זה דבר מסובך והוא צריך להעשות בשום שכל ולתועלת. אם יש הסכם הדדי של התקדמות משותפת זה מצויין. אם אין הסכם זה, אז בעיקר התוכחה יכולה לבוא אם היא באה בדרך עקיפה ולא בצורה ישירה ובקורתית. תנסה תמיד לדבר על עצמך. אם למשל מדברים לשון הרע או שמנבלים את הפה תאמר לי זה לא מתאים. או זה עושה לי טעם רע בלב. דבר על עצמך ולא על אחרים. האחרים ממילא יבינו את דבריך. אנשים באופן בסיסי רוצים להשתפר אולם אינם אוהבים שאחרים מעירים להם וגורמים להם לעשות זאת. הם רוצים להתקדם לפי הקצב שלהם ולפי החשק שלהם. זוהו טבעו של האדם. במקרים מיוחדים אתה יכול להתייחס ולהעיר אולם לזאת יש כללים רבים. ראשית אל תעיר בשעת מעשה, אל "תשלוף" אמירה, אל תהיה ציני ואל תאמר דברים מתחת לחגורה. שים לב למצב רוחו של חברך. תתפוס אותו במצב רוח טוב. קח אותו לצד ותאמר לו בצורה מאוד נינוחה את אשר על ליבך. תפתח בכך שאתה מבין שזה קשה לשנות ושגם לך זה קשה אבל שאתה מאמין בכוחותיו ורק משום כך אתה מדבר עימו. בהצלחה.