הרמב"ם בהלכות ברכות (ה, ה) כותב: "הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצורכי סעודת נישואין ולהכינה, ועד שלושים יום אחר הנישואין מברך ’נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו’, והן עונין ’ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו’... וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד שנים עשר חודש, מברך שהשמחה במעונו". אני מבין שעד חודש אחר הנישואין עדיין מוסיפים "שהשמחה במעונו" ו-7 ברכות (על פי פירוש הכסף משנה שם) ועד שנה כשיש פנים חדשות והסעודה היא מחמת הנישואין. האם גם כיום נוהגים כך, או ראוי לנהוג כך? אשמח אם הרב יוכל לפרט.

כיום אף עדה לא נוהגת כך, מפני שבזמנם שמחת חתונה היתה יותר גדולה מאשר בזמננו, ושמחה זו קיבלה יותר משמעות מאשר בזמננו.