בחור בן 32 שיצא כבר המון. כעת הוא ניפגש עם מישהי חש כי זו באמת זו ההצעה הכי טובה שהייתה לו עד היום. אך בכל זאת יש דברים מהם הוא ממש לא מרוצה ומאד לא רוצה לבנות עליהם את ביתו. הוא כל הזמן חושב אולי יש מישהי טובה יותר, אם הייתה לבחור הצעה כזו לפני 5 שנים, הוא היה מפסיק. האם הוא צריך להפסיק ולחכות להצעה טובה יותר מזו, אך מצד שני הבחור כבר בן 32, וכדבריו "השוק דל", ולכן אולי לא כדאי לנסות הלאה?

המחשבה שמא יש אחרת טובה הימנה היא מחשבה ילדותית שצריך להסיר אותה מן הלב. הדבר העיקרי הוא להתמקד בהצעה שהיא עתה לפניך. אין אדם שהוא מושלם בעולם. כשמתחתנים בגיל צעיר יש מצבים שלא רואים כלל את החסרונות של האחר לפני ההחלטה. ואז לאחר הנישואין מתחילים להכיר גם את החסרונות. כשנפגשים בגיל מבוגר בדרך כלל אין מצב שלא לראות חסרונות. כאן צריך לשנות את הגישה. זה שיש לי ולבן זוג שלי חסרונות זה לא רע לחיי הנישואין. במקום שיש לבן זוגי שלי קשיים שם יהיה נקודת הקשר שלי איתו. אם הבן זוג שלי שלם אז הוא לא צריך אותי. דווקא במקום שיש לו קשיים הוא צריך אותי אם כן זו נקודת החיבור של בני זוג. נשארה בחירה של האדם באיזה חיסרון לבחור. אם החסרונות שאדם מוצא בבן זוג שלו הינם חסרונות שיכולים להתגבר עליהם על יד עבודה והשקעה אזי זה הדרך הנורמאלית של קשר בין בני זוג. לכן אם החסורנות הם לא משום שאני לא מסתדר עם זה אלא רק משום שאולי יש מישהו בעולם שאין בה חסורנות זה דמיונות וספקות שלא יתנו לאדם להחליט ולבחור את זיווגו. בבחירת בת זוג יש סיעתא דשמיא ואדם מקבל החלטה מתוך שהוא מרגיש בתוכו שזאת האישה שאיתה אני רוצה לכרות ברית נישואין. אולם כדי להרגיש את זאת צריך לתת לקב"ה להיכנס אל תוך הלב. אם מעלים בלי סוף ספקות אין יכולת לסיעתא דשמיא לחול. ההצעה שלי שהבחור ינסה לחשוב שזו ההצעה הראויה לו. יתפלל על כך שההצעה תתיישב על ליבו ובעזי"ה יצליח בזיווג. בהצלחה.