נאמר "כל שאינו נהנה מסעודת מצוה כמנודה לשמים". על אילו סעודות מצווה נאמר כלל זה? ומה שיעור האכילה המינימלי הנדרש?

התו"ס בפסחים קיד ציין בהקשר זה את סעודת המילה וסעודת נישואין של בת ת"ח לת"ח או בת כהן לכהן (ודוקא שהם בני אדם מהוגנים. ספר המנהגים). אבל יכול להיות שהזכירם כדוגמא ויש עוד נוספים. בכל מקרה ההתיחסות היא לאדם שבאופן עקרוני אידיאלי לא מוכן להשתתף בסעודות מצוה, אבל לא לאדם שאין לו תיאבון, או שהזמינו אותו כרגע והוא לא יכול להשתתף כי יש לו עניינים אחרים, ולכן נראה לי שהשיעור הוא מינימלי כגון: לאכול מנה אחרונה או לשתות משהו עמהם. הרב רואי מרגלית.