אני בת 21, עובדת בעבודה ממשלתית, בינתיים קבועה. בשנה וחצי האחרונה החלתי להתחרד"ל, ובחודשים האחרונים אף לצאת לשידוכים. בזמן זה החל לקונן בי הרצון ללמוד, בין אם להרחיב אופקים ובעיקר לרכוש מקצוע. אך קיימות מס’ דאגות שפשוט לא נותנות לי מנוחה. עניין ראשון הוא המקצוע עצמו. יש לי התלבטות בין 3 אופציות, אך עיקר דאגתי היא הגיל שבו אני נמצאת כעת - האם להתחייב ללימודים במשך 3 [ואולי אף יותר] שנים, שידרשו ממני כוחות עצומים {מאחר ואני מתכוונת בעזרת ה’ לשלב זאת עם עבודה} ואז קיים הסיכון שאני אקפיא את נושא השידוכין [לא בכוונה, אך מפאת חוסר זמן ואולי חלילה חוסר רצון/כוחות נפשיים-פיזיים שעלול להיווצר עקב הלימודים], או שלהפך אכן יהיו נישואין ואז אני אאלץ לשלב את הכל יחד. {לא שהקמת בית אמור "להשבית" את הבעל/האישה אך עדיין מדובר בקושי} * יש לציין שרצוני הוא בעל שישב וילמד ואם מדובר ביושב ולומד, אז שתהיה עבודה תורנית כלשהי. אך עד כה לא פסלתי אדם בשל עיסוקו.

השכלה ורכישת מקצוע המתאים לנטיותיך חשוב לא רק לצורכי פרנסה, אלא גם לעתידך. חשוב ליצור את האפשרות לעסוק במקצוע קבוע המתאים לך, ולא להשאר "תקועה" לכל החיים במקצוע שבחרת בו באופן זמני. אכן הלימודים דורשים זמן ומאמצים אך עלייך לדעת שככל שהזמן יעבור הקושי רק ילך ויגדל. דחיית הלימודים לא תקל עלייך, ובהרבה מקרים הדחייה של הלימודים מחמת הקשיים הזמניים, הופכת לדחייה קבועה. גם הקמת בית חשובה, ולא כדאי לדחות אותה, ובמקרים רבים מה שיכול להבנות בקלות בגיל צעיר, לא יוכל להבנות בגיל מבוגר, אלא לאחר מאמצים מרובים ועוגמת נפש גדולה. אכן, שני הצרכים הללו - הלימודים והנישואים - דורשים מאמצים מרובים וזמן רב, אך לא כדאי לדחות אף אחד מהם מחמתו של השני. דחיית הלימודם עד לאחר הנישאין יקשו עליך מאוד. ללמוד ולגדל ילדים (ובעל) זה כלל לא פשוט. ודחיית הנישואים עד לסיום הלימודים מעמיד בפני נסיונות קשים, ויכול לגרום לעיכובים גדולים בהקמת נמשפחה. ולכן עצתי, למרות הקושי, לאחוז בזה ובזה. לכי ללמוד וגם למצוא חתן. ודרך אגב, את לא חייבת לוותר על העבודה בגלל זה, את יכול לתכנן את למודיך בצורה שתאפשר לך להמשיך בעבודתך (גם אם המחיר יהיה שתלמדי שנה אחת יותר).