הגעתי למסקנה שלסטודנט דתי הלומד באקדמיה יש פחות זמן להשקיע בלימודים מעמיתו ללימודים שאינו שומר תורה ומצוות. למשל, הוא צריך לנצל הפסקה שלמה בשביל ללכת לביה"כ ולהתפלל מנחה בציבור, וכן לפני אכילת לחם הוא הולך ליטול ידיים, ואח"כ הוא מברך ברהמ"ז. בנוסף לכך, גם אחרי הלימודים - הדתי מתפלל בביה"כ עוד 2 תפילות, משתדל לקבוע עתים לתורה, וב"ה בגיל זה ישנם לא מעט סטודנטים דתיים הנשואים, ואף עם ילדים. ואפשר להוסיף גם שבשבת אין ללמוד לימודי חול. ב"ה אני ממש שמח שבחרתי בדרך זו של תורה ומצוות ואינני מתחרט בכהוא זה. אמנם, שאלתי היא האם זה מוצדק לבקש מהמערכת של האוניברסיטה להתחשב בסטודנטים הדתיים, ולתת להם יותר זמן למטלות ועבודות?

אתה צודק. הבעיה החמורה ביותר היא השבת, שבה סטודנט דתי אינו יכול להתכונן לבחינות. אגודת הסטודנטים חייבת לדאוג לשוויון הזדמנויות לכל הסטודנטים.