מצאתי בגינה ציבורית ליד מרכז מסחרי דיסק און קי (זיכרון נייד) אשר אין עליו סימן אישי (מחזיק, שם וכו’), עם זאת ניתן לזיהוי על פי צורתו, צבעו, גודל הזיכרון שבו (רשום) ושם היצרן. פרסמתי מודעה בעיתון המקומי ולא קיבלתי תגובות (רק אחת שהנתונים לא התאימו). אני חוששת לבדוק במחשב שלי אם יש פרטים אישים הן מהסיבה של חדירה לצנעת הפרט והן מחשש לפגיעת וירוסים במחשב שלי. מה ההלכה מורה לגבי מציאת הבעלים ועד מתי יש להחזיק בחפץ על תקן אבידה?

זיכרון נייד הוא חפץ שיש בו סימן ועל כן יש להכריז. פרסום בעיתון מקומי היא דרך טובה להכריז, (אך אין חיוב להוציא הוצאות על פרסום בעיתון), אמנם יש להכריז גם באזור בו הוא נמצא ע"י מודעה, שהרי ייתכן שהמאבד הוא לא מקומי ולא מעיין במקומונים. יש להכריז כשיעור זמן שסביר להניח שנראתה לכל ולאחר זמן זה אף אם הוסרה המודעה אין צריך לשוב ולתלותה. נראה לומר, שמותר לעיין בתכולתו כדי לזהות את הבעלים ואין חשש מצד צנעת הפרט שודאי נוח לבעלים בדבר (ומצאנו בהלכה שמותר אפילו להשתמש שימוש שנועד כדי לשמור על האבידה, כל שכן כאן שהמטרה היא לאתר את בעלי האבידה) ובאשר לחשש מפגיעת וירוס, למיטב ידעתי כמעט בכל מחשב אפשר לסרוק את הזיכרון הנייד לפני תחילת השימוש בו. באשר למשך החזקת האבידה, כיוון שמדובר בחפץ שניתן להשיג כמוהו בקלות כמו כן אין לו ערך סנטימנטאלי ומיוחד למאבד, קיימת אפשרות בפני המוצא להעריך את שווי החפץ ולזכות בו לעצמו (אחר זמן ההכרזה כדלעיל), לכל שימוש שירצה, בתנאי שירשום בפנקס ששמור אצלו את שווי החפץ ואת סימניו, על מנת שהמאבד יוכל לדורשו ולקבל את שוויו. אמנם כל זה במכשיר עצמו ולכן כדי להשתמש בהיתר הנ"ל יש לערוך גיבוי לכל המידע, ולשמור אותו עד שיבוא אליהו. כמובן שקיימת האפשרות הרגילה בהשבת אבידה – לשמור את החפץ עצמו עד שידרשוהו בעליו. הרב ינון זמיר