יש לי בעיה קטנה. עשיתי מעשים קשים מאוד וחמורים. התחלתי דרך חדשה אבל לא חזרתי בתשובה או תיקנתי את מה שעשיתי, אין לי חרטה על המעשים שעשיתי. אני שומע אנשים שמדברים על לבכות לפני רבונו של עולם, בחיים זה לא קרה לי, אולי פעם אחת כשהייתי ממש בקרשים, וזהו. אני לא מרגיש ממש את גודל עוצמת הפגמים שעשיתי. הגעתי למצב שאני מתפלל כדי שאני אזכה להתחרט באמת על החטאים שעשיתי. איך אני יכול להוריד את אטימות הלב הזאת מהקשר שלי עם ה’?

אתה נמצא כבר בדרך הנכונה שעזבת את המעשים, ובעז"ה תזכה להבין את חומרת המעשים ואז תוכל להתחרט עליהם ולשוב בתשובה. אנו יודעים שהתשובה מורכבת משלושה חלקים - חרטה על העבר, קבלה לעתיד שלא לחזור על החטא ווידוי בשפתים - אם כן כבר עשית שליש ב"ה, ועתה כבר בשלבים, ולכן אל תיפול ביאוש ותשתדל שה' יעזור לך להתחרט על המעשים, כמו שאנו מתפללים כל יום "השיבנו ה' אליך ונשובה". את התשובה עושים לאט-לאט ולא בבת אחת, ואתה כבר בדרך הנכונה. אמנם אין ענין של בכי, זה לא כפתור שלוחצים ויוצאים דמעות, אלא העיקר להתחרט בלב שלם על המעשים.