שתי שאלות קשורות מטרידות אותי: 1. למה ביהדות יש לנו שתי מערכות מידע- תורה שבכתב ותורה שבעל פה. למה לא מספיק אחד מהם. רק תורה שבעל פה לדוגמה? 2. כשבאילוץ ובלית ברירה נרשמה תורה ונזדעזע הארץ ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, מה הפסדנו בכך? כלומר, מה אין לנו עתה, כשרשומה תורה שבעל פה מאז כשתורה שבעל פה הייתה אכן בעל פה?

רבות נכתב על תורה שבכתב ועל תורה שבעל פה. מהר"ל בספר תפארת ישראל כותב על כך. כך גם הרב קוק באורות התורה פרק א'. הכתיבה היא ביטוי לתורה שיש בה שלמות כשנגמרת כתיבתה. השלמות שיש בתורה אינו מאפשר כוח התאמה למציאויות המשתנות. לעומת זאת התורה שבכתב היא דבר יצוק שלם וגמור. הכתיבה היא ביטוי לשלמות של היצירה. לעומת זאת, דבר שנאמר בעל פה הוא מקומי משתנה ומתאים את עצמו למציאיות הרלוונטיות. בתורה צריך שיהיה שתי הופעות. צריך את התורה שכתב כתורה יציבה קבועה, יצירה שלעולם לא נוכל לעמוד על מלוא האור שבה. לעומת זאת צריך תורה שבעל פה כתורה שהולכת ומתחדשת בכל דור לפי אופי הדור . הכתיבה של דברים שלא ניתנו להיכתב היא מקבעת דברים שלא היו צריכים לההיפך למקובעים. המציאות של הגלות גרמה לכך שבאופן כללי התורה מקובעת יותר וקשה יותר לחדש ולהתאים את התורה במדויק לצרכי הדור והאדם הפרטי.