שלום לכבוד הרב, מה שמסופר בתורה מתעד ומתאר אירועים ודיבורים בין בני אדם וכד’, דברים שאם היו כתובים בלשון שונה מעט לא היה הבדל לכאורה כי העיקר הוא המוסר שנלמד. אבל מקובל עלינו שהתורה היא כולה קודש שעל כן היא ניתנה לנו כפי שהיא, מאת בורא עולם. ואם חסירה מילה או נוספה אות- ספר התורה פסול. איך עולה בקנה אחד הנוסח הדווקאי הזה של התורה עם העובדה שמדובר בהתרחשויות ובדיבורים ארציים שהיו יכולים להיות גם אחרת? הרי דברים קרו בגלל בחירה חופשית של אבותינו ואיך מעשי בני אדם יכולים להחשב כאמת אלוקית מוחלטת? האם הסיפורים "התקדשו" (=קודיפיקציה בלעז)? אם היו בתורה רק ציוויים אלוקיים, ניחא. אבל הקושי שלי הוא עם קדושת הסיפורים. ואולי באמת ללא "הכרת -על" אין לזה הסבר. כוונתי לכך שצירופי האותיות של התורה הם אינסופיים ומכוונים גם לעולמות נשגבים מדעתינו. כמדומני שכך שמעתי פעם באיזה שיעור..

צדקת שדברי התורה מלאים בעומק בכל מילה ובכל אות. אמנם התורה איפשרה הבנה מסויימת שנראה כאילו כולה רק מסביב לארוע שהיה, אבל ברור שאין הארוע בעצמו משמש סיבה עיקרית למה שנכתב.