במקום עבודתי יש מניין המורכב מגוונים שונים. ממחללי שבת מסורתיים, שבאים למנחה וערבית ולא יודעים להתפלל וצריך להדריך אותם, ועד יהודים עם ציציות וחליפה וכו’. יש לנו הרבה פעמים מניין מדויק של 10 בלבד, ומכיוון שכך אנו מבקשים לדעת האם צריך להמתין למאריך בתפילתו למרות שאנו מתפללים מנחה קצרה ומייד אחרי מנחה אומרים תחנון או קדיש (בימים שאין תחנון)? מצאתי תשובות בספרים שמתיחסות להמתנה לחזרת הש"ץ אבל לא מצאתי במקרה של תחנון שאומרים י"ג מידות ואז לא יהיו 9 שיאמרו יחד. ומה בעניין זה שההמתנה גורמת לחלק מהעובדים, שהמחלקה שלהם לוחצת יותר והם נמדדים בדקות (כמו במוקד טלפוני)? והאם יש להתחשב שבכ"ז הזמן שלנו משועבד למעסיק ואין לנו זכות להאריך כ"כ או להמתין לאחד או שניים שמאריכים במיוחד?

אם יש לפחות 6 שסיימו את התפילה אפשר לסמוך על שיטת המהרי"ל. אמנם לכתחילה יש לחכות לעשרה עם הש"ץ כשיטת הרא"ש וכפסיקת מרן המחבר. אבל המגן אברהם (בסימן נ"ג) בהלכות תפילה מביא בשם המהרי"ל שאפשר להתחיל אם יש רוב מניין. וכן לעניין 13 מידות. וכל הכבוד על גדלותם של אותם אנשים שאכפת להם על ביטול הזמן של המעסיק, וכך יש לנהוג. מי ששכיר צריך להקפיד לא לבזבז זמן. כשהזמן מיועד לעבודה יש לנצלו בנאמנות ומסירות כמו שלמדנו מוסר עבודה מיעקב אבינו שאמר "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה". וכן מסופר על אבא חלקיה שהיה פעם שכיר לעדור בשדה ועברו תלמידים בצד ואמרו לו שלום והוא אפילו לא הרים את הראש כדי לענות להם כי לא רצה לבטל מזמן המעסיק. וגם בדברים כמו "אסיפות הסברה" וכדומה יש להמנע, למרות שהחוק מתיר, כי מבחינת ההלכה אין לדבר כזה חלות, שהמעסיק יצטרך לשלם על שעות שבהם אין עבודה. אדם חייב לשלם רק עבוד תמורה שהוא מקבל ואסיפות יעשו רק אחרי שעות העבודה.